|
הוא לא זכור לי, קראתי את הספר לפני שנים רבות, אבל הספר הזה הוא אחת הדוגמאות הקלאסיות להבדל בין מה שאפשר להאכיל אותך בגיל 18 למה שאי-אפשר להאכיל אותך בגיל יותר מכפול. בייחוד מבחינת הערכים שהוא מקדם, שלא לומר סוגד להם. אי לכך אני תוהה האם אכן מי שנחשב נאלח על ידי הסופרת היה זוכה לאותו ציון בימינו. לאחר שנים, כשגיליתי שאלן גרינספאן - יו"ר ה'פד' ומועמד רציני בראש טבלת האחראים/הגורמים למשבר הכלכלי של 2008 - היה במעגל הפנימי של מעריצי איאן ראנד ומשנתה הכלכלית-חברתית, זה נראה לי יותר ממתאים. הייתי אומר שנפל לי האסימון, אלא שבשום קזינו עוד לא המציאו אסימון1 במחיר ההפסדים של המשבר הזה.
1 אני מתרגם 'ז'יטון' לאסימון בתרגום חופשי.
|
|