בתשובה לאיילה, 26/08/13 2:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, וודאי, אני לגמרי בעד בכח ובפועל. אבל קמפיין שמשדר חוסר קוהרנטיות, ו/או כורך דברים אחרים בתוכו, גורם לבסוף להרגשת חוסר-אמינות בציבור, דבר שאנחנו מרגישים היטב באשר לחיסונים השנה. אולי אחרים יזכרו טוב ממני, אבל ב-1988 היתה איזה התפרצות פוליו שגררה חיסון כללי באוכלוסיה - אני חוסנתי אז - ואני לא זוכר שהיה פולמוס ציבורי כה עז. אמרו להתחסן, וזהו, בלי כל מיני סייגים הוראות ותנאי משנה מסביב. ואולי זה סתם סימפטום של נוסטלגיה שמשמיטה את הפרטים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא סתם סימפטום של נוסטלגיה שמשמיטה את הפרטים. אלה באמת היו זמנים אחרים, ולמרות שגם אז נהגנו להתבכיין, וגם היה, תודה לאל, על מה להתבכיין - היה הרבה יותר אמון במערכת, ברצונה הטוב ובשיקול הדעת שלה (עכשיו זו כנראה כבר הנוסטלגיה שלי שמדברת [-:). אני עצמי מתאמצת בימים האחרונים להעלות בזכרוני את הצייתנות שלי דאז, ואינני מאמינה איך הלכתי כמו ילדה טובה רמת-גן ודאגתי שפיותיהם של ילדיי ופי שלי-עצמי ייפערו כיאות אל שתי הטיפות המושיעות, כמעט בלי לשאול שאלות - לעניין של "כתוב בעיתון" - עיתון-עיתון, מנייר - רק עיתון מנייר - היתה אז משמעות עצומה - והרי היה כתוב בעיתון, וכי קיימת סמכות גדולה מזו? [-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אמון במערכת, אבל גם היכרות אישית עם אנשים שנפגעו בשיתוק ילדים. אני מנחש שלפחות 99% מאוכלוסיית ישראל מתחת לגיל 30 לא פגשה מעולם בנפגע של שיתוק ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה. אני בת 35 והכרתי שלושה. בני השלושים ומטה יכלו להכיר נפגעי שיתוק ילדים בדיוק באותן נסיבות שאני הכרתי אותם: האחד היה אביה של חברה שלי, השניה - שכנה, והשלישי היה בוס שלי, באחד ממקומות העבודה שעבדתי בהם. מי שנפגעו בילדותם מההתפרצות של תחילת שנות ה-50 יכולים להיות בני 67-70 היום. זה לא כזה מבוגר, שבני 30 ומטה לא יכירו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בערך בת גילך ובביה''ס היסודי הייתה לי מורה פגועת פוליו, אבל אני מניחה שהיא כבר מזמן בגמלאות. יש לי חבר טוב בן גילי שהוא נכה (תאונת עבודה) אבל במסגרת פעילותו בתחום הוא מכיר לא מעט נכי פוליו, אני מניחה שאחרת לא היה מכיר אותם. אני מסכימה איתך שזה לא בלתי סביר שבני שלושים ומטה יכירו, אבל מכיוון שמדובר באוכלוסייה בוגרת שחלקה כבר מחוץ למעגל העבודה, הסיכויים קטנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם כי אז הייתה הרבה יותר שליטה של ''שומרי הסף'', כך שלא שמעו מתנגדי חיסונים, ובוודאי שהם לא היו יכולים לעורר פולמוס בשאלה, בטח לא בטווח רחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דה-פקטו, מה שכתוב בעיתון מנייר הרבה יותר חסין לשכתובים, שיבושים, מחיקה ושינויים ממה שכתוב ב'עיתון' באתר באינטרנט, כך שבמקרה הזה יש משהו באינטואיציה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח בכלל - מה שכתוב ברשת חשוף לתיקונים, הבהרות, חשיפת אינטרסים והצגת עובדות מנוגדות הרבה יותר מאשר מה שהודפס ונותר קבוע. מה גם שמדובר במה שהודפס על ידי קבוצה מצומצמת, לרוב קונפורמית ומייצגת את הזרם המרכזי וכזו שנתונה לשיקולים כלכלייים ואחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
88 לא הייתה ככ מזמן, והאמון בשלטונות כבר לא היה כבימי מפאי. היה אז עיכוב בהגעת החיסונים, וכשהגיעו, היה גל ביקורת על שושנת הבריאות ארבלי-אלמוזלינו, שלקחה בעצמה את אחד הבקבוקונים הראשונים במקום להמתין כמו רב חובל אחראי לסירת ההצלה האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתומי סברתי, שגם אז היה גל בהלה לגבי החיסון, כן או לא - והגברת ארבלי-אלמוזלינו הדגימה לכלל האומה שאין בחיסון כל סכנה, בבחינת דוגמא אישית. __________________ נו, בחייאת. היה עיכוב, החיסונים הגיעו, ועכשיו יש מליוני חיסונים. זה ממש לו כמו סירות הצלה בספינה, שמספרן מועט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סירות הצלה בטיטניק מספרן היה מועט. סירות הצלה בספינה (לפי חוק) מספיקות לכל מי שנמצא על הספינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק של אז לא חייב שתהיינה ספינות הצלה לכל נפש על הסיפון (אני כבר לא זוכר מה היה הרציונל, אבל היה). נדמה לי שבטיטניק היו יותר ספינות ממה שהחוק חייב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מתברר שהיה על זה דיון 2868. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |