|
||||
|
||||
אם הייתי מחברת לך משאבת חלב לפיטמה ומוצצת אותה כל יום פעמיים ביום שנה אחרי שנה, הפיטמה שלך היתה כואבת, אבל אם הציצי שלך היה מתפקע מחלב והיית הולך לצאת מדעתך, היית מבקש ממני שאחבר אותך שוב לואקום. וחוזר חלילה כי העגל הזה אף פעם לא נגמל. לא רואים על הפנים שלה כלום, נכון, גם כשהיא מורעבת ומכוסה חרה ומרביצים לה לא רואים על הפנים שלה כלום. גם כשהיא קשורה באוויר מהרגליים בשלשלאות והגרון אל השוחט לא רואים על הפנים שלה כלום. ראית בתמונות. |
|
||||
|
||||
רנני יקרה, אם המטרה הסמויה שלך הוא לגרום לצריכה פחותה של בשר וחלב, הימנעות מהתלהמות והפרזות יהפוך אותך להרבה יותר אפקטיבית. |
|
||||
|
||||
איזה משפט היה מופזר או לא מתכתב עם המציאות לדעתך? |
|
||||
|
||||
משהו סתמי ולא לגמרי קשור שהחלטתי שהכי סביר להצמיד אותו לתגובה שלך: אני מנסה כבר כמה שנים להבין את המנגנון שמדגדג את בלוטות ההגבה של האיילים, כולל אצלי-עצמי, ועדיין לא הצלחתי. לפעמים זה מובן, אם לשני קוראים, או יותר, יש תחומי התעניינות דומים - פוליטיקה, אמנות וכו', אבל הנה עכשיו זה קורה שוב: איך זה שרנני, כאן, מצליחה לעורר דיון ממשהו שניתן לכל היותר להגדיר אותו כאנקדוטה, אולי אמיתית ואולי לא, שאין בה שום דבר חוץ, אולי, מביזאריות קלה, ואילו ה"אנוסה" (תגובה 618788) מאתמול, ששלחה איזה עשר תגובות לאורך דיון 1739 הישן והרדום - לא עוררה שום דבר אצל אף אחד. ההבדל הזה מוזר לי. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע לגבי אחרים, אבל עצם ישנותו ורדימותו של הדיון האמור, מקשים עלי לגבש איזו עמדה או פתיל מחשבה לגבי התגובות שם, שעונות למישהו מלפני 9 שנים. |
|
||||
|
||||
רנני מדברת על נושא אקטואלי, האנוסה שופכת כאב פנימי (ולא בפעם הראשונה) ואין דרך להגיב לה, אילולי הנושא הכאוב שנראה לי שפגע בה באופן אישי היא היתה מוגדרת כטרול. |
|
||||
|
||||
קראתי את מה שרנני כתבה כמה פעמים ולא הבחנתי לא בהתלהמות ולא בהפרזה. לכל היותר היה שם תיאור די מדוייק של המתרחש בתעשיות החלב והבשר שהוא לכל הדעות- מופרז אלים וקיצוני ביותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |