|
Mea culpa - ייתכן שהייתי צריכה להקפיד יותר בניסוח תגובה 618073. בניגוד לרושם שאולי קיבלת, אינני ממיינת את תבל וכל יושבי-בה ל"רציניים" ו"לא רציניים". התגובה המדוברת באה בעקבות תגובה 618064 של אנטילופה, ובה הוא הביא כמה אנשים (וגברת אחת, הלנה בלבצקי) שאיש-איש מהם הוא המנהיג המוצהר של הגוף הדתי (או אמוני, או פילוסופי, או, הממ... קרא לזה ככל שתקרא) שהוא עצמו (או היא עצמה) ייסד. במובן זה, המקורות הללו הם אולי מקורות טובים להכרת הנושא, אבל באמת אינם "מקורות רציניים", בהיותם באים למכור לכל דצריך את מרכולתם, באופן הנלהב והמסור ביותר, וכמובן אין לצפות מהם לאובייקטיביות ברמה סבירה כלשהי.
הדת, הדתות, הן, כידוע, עניין רגיש מאוד. אבני הבניין שלהן הם רגשותיהם של בני האדם, דמיונותיהם, תקוותיהם, תשוקותיהם, חלומותיהם ואולי יותר מכל - פחדיהם. כיוון שכך, קשה מאוד לבדוק דת, כל דת, ולתאר אותה ולהעלות קווים לדמותה באופן אובייקטיבי.
אינני רוצה להכניס את הפרופ' רזא אסלאן לרובריקת רציני-לא-רציני, אבל אם אתה כבר שואל - מויקי ומעוד אתרים ניתן ללמוד שהוא הגיע לארה"ב מאיראן כילד למשפחה מוסלמית, קיבל עליו את הנצרות בגיל חמש-עשרה ושאף "לתת את כל חייו לישוע המשיח", וחזר אל חיק האסלאם בשלב מאוחר יותר. לא יודעת מה אתה מבין מכל זה. אני, על כל פנים, וזאת בין השאר כתוצאה ממגעיי הקרובים עם אנשים בני מספר דתות (חלקם קרובי משפחתי היקרים לי) - מבינה שהאיש, למרות שהוא מלומד בעל רקורד - רגשותיו בענייני דת ודתות הם סוערים למדי. אינני יודעת אם זה אומר שמשהו לא בסדר בספר שלו או שיש משהו בהאשמותיה של לורן גרין, אבל זיגזוגים מלאי טוהר וכוונות טובות בין דתות ותערובת של (כנראה) רגשות סוערים, הם גורם שכמעט בהכרח - כדאי לקחת אותו בחשבון כשבאים לבחון את דבריו של אדם ואת כתיבתו.
נו טוף, אני מניחה שלא תינתן לי שום אפשרות לבוא אל העולם האקדמי ולהודיע שאני מעדיפה שעל הדתות יכתבו, ישוחחו, ילבנו ובסופו של דבר - ילמדו - דווקא אלו המשוחררים מעולן, כלומר - סקולרים, אתאיסטים - או אלו המתלבטים ממושכות לאורך עשרות שנים ואינם מגיעים לסוף פסוק - אלו שהם, בדומה לי - אגנוסטיקאים. לא תינתן לי אפשרות לבקשה כזאת, אה? :-]
ואגב, ע"מ להבהיר מעט - אינני רואה בעיני רוחי, בנושא זה, דווקא את ריצ'רד דוקינס, שהוא המועמד האיילי הנבחר. זאת משום שלמרות ספריו הנפלאים, המרבים חוכמה ומחשבה - הוא מן האתאיסטים הכי "אדוקים בדתם" שנזדמן לי להיחשף אליהם - ואני מעוניינת להרבות דעת, לא להטיל מצה ומריבה. הייתי בוחרת כשליח לעניין זה את סטיבן ויינברג, למשל - אתאיסט שמצליח כבר שמונים שנה ולאורך ראיונות, מאמרים, שיחות ודיונים רבים, לשמור על קור רוח ואיזון ועל תרבות שיחה - בעולם אידיאלי, איש כויינברג היה המודל הנכון לחוקר דתות (כמובן, אם באותו עולם אידיאלי אפשר היה לסדר שזה לא יגזול זמן רב מדי מעיסוקיו כפיסיקאי).
|
|