 |
הנה דוג' נוספת : "ולא תחוש בצער הלידה" - לדידי הטראומות הרבות של נשים יולדות מפריכות קביעה זו. וכן דכאון אחרי לידה - מכת מחץ לדת היהודית הפרימיטיבית והשגויה.
והנה עוד דוג - "תשוקת האישה" ו"תשוקת האישה חסרת המעצורים" ש"גדולה מתשוקת הגבר" (פחחחחחחחחחח) והנה, רוב המתלוננים על אובדן תשוקת בן/ת הזו - הם גברים. מחקרים מראים שתשוקת הגבר נשארת שנים רבות הרבה יותר (גם לאותה אישה). האישה יכולה להיות תשוקתית (אולי), אבל רק עם גבר חדש/בקשר חדש ולא מעבר לכמה חודשים.
גם לגמור אינה יכולה עם אותו אחד.
ובכלל, אם תשוקת האישה היא זו שגדולה כ"כ, מדוע הגבר צריך להזהר במבט והאישה צריכה לכסות עצמה? הרי אם היא המשתוקקת והחרמנית הגדולה - הגיוני יותר שידירו גברים ולא ירשו להם לצאת מהבית. והנה, רואות כולנו - הדרת נשים מעיתונות חרדים ולא רק תמונות גוף פרובוקטיביות ואטרקטיביות במיוחד, אלא אף תמונות פנים לכשעצמן. ולא רק תמונות פנים, אלא גם שמות הנשים עצמן- עלולים לחבל בקדושת מחשבות הזכר האציל. ולא רק נשים, אלא גם ילדות ותינוקות.
ולאישה אסור לקבל פרס, כי זה לא מכבוד הציבור.
אם הן המשתוקקות והחרמניות, אז למה הגבר במציאות הוא זה שלא שולט ביצריו? והרי רק על הגבר נאמר שהוא הכובש (או אמור לכבוש) את יצרו. לאישה אין אפילו יכולת לכבוש יצרה (פחחחחחחחחחח).
מסכנים, כל החיים מספרים להם על תשוקתן חסרת הגבולות של הנשים ובסוף הם מגלים שכמעט כולן א-מיניות או מקיאות ישר אחרי ה"סקס" איתם. אוי לבושה.
ומדוע מוזכרת כאן פרשנות ראשי ל"ואל אישך"? מה עם הרמב"ן, רבנו בחיי, הרד"ק ועוד רבים מספור שכתבו כי האישה שפחה היא ואף מתה על זה רצח
?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש