 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתי הוקם הקיבוץ האחרון? והקיבוץ הלא-עירוני האחרון? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי אתר התנועה הקיבוצית: 1989 (מגוון, שדרות), 1987 (אשבל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקיבוץ הראשון אגב הוקם בארצות הברית ב-1825, הוא היה נקרא "ניו הרמוני". הניסיון הזה כשל, עד שהופחו ברעיון חיים חדשים בפלסטינה. יש היום מגמה של "חידוש" קיבוצים, על בסיס קיבוצים שכבר כמעט גוועו, קהילות חדשות מגיעות לשם בצורה מאורגנת ויוצרות את הקיבוץ מחדש. שלא נדבר על התופעה של "בנים חוזרים" שמלבלבת עכשיו בהרבה קיבוצים קיימים. כך שנדמה שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. ועוד מוקדם להספיד את הקיבוץ. קיבוץ ערבי הוא רעיון נהדר, רק מפתיע שלא עשו את זה קודם. ואגב, אחד הדברים הנהדרים, שמזכים את ישראל בגאווה מסוימת, היא שבדרום סודן יש יוזמות להקמת קיבוצים, לפי המודל הישראלי. חלק מהפליטים מדרום סודן שהו בארץ בקיבוצים והחליטו שזה יהיה רעיון נהדר של "הפרחת השממה" ו"הקמת חברה חדשה" גם אצלם. למיטב ידיעתי הם מקבלים עזרה מהארץ בכינון הקיבוצים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קיבוץ ערבי הוא רעיון נהדר, רק מפתיע שלא עשו את זה קודם." ? ראי בקישור האחרון, סיפורו של קיבוץ אחווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה יצא ספר על היישוב נווה שלום, שיש לי בו קרובי משפחה. גם זו דוגמה. והנה הביקורת של מוטי פוגל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהספר התרשמתי שהרעיון לא מצליח במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קודם כל התרשמתי שהספר כתוב גרוע מאד (לצערי כך התרשמתי גם מספרים אחרים של ליבליך). ואני חושבת שהשאלה האם היישוב "הצליח, או "לא הצליח" זו לא פריזמה נכונה בכלל. באיזה מדדים בודקים את זה? בזה שכל החברים יאהבו אחד את השני אהבת נפש? עצם קיומו של היישוב במשך 35 שנה הוא הצלחה. זה שרבים מבני הדור השני רוצים להישאר שם, ולכן עושים בו הרחבה, שכמעט תכפיל את מספר התושבים, גם זו בעיני הצלחה. והיחס של מספר זהה של תושבים יהודים וערבים נשמר. אפשר היה לשאול בכל נקודת זמן האם רעיון הקיבוץ הצליח או לא, חלק גדול מהזמן זו היתה הצלחה מסחררת. בהמשך (עם נפול המבנה הכלכלי וההפרטות) הוא הוכרז ככישלון. אבל גם בקיבוצים יש דור המשך, ונבנים פורמטים חדשים, שאולי לא מושתתים על שיתוף קומונארי מלא, אבל הם עדיין קיבוצים ולא מושבים נגיד. אז גם להגיד שהרעיון של קיבוץ נכשל זו לא אמירה מדויקת. גם כשביטלו את הלינה המשותפת היו אנשים שאמרו שבכך הקיץ הקץ על רעיון הקיבוץ, והיו עוד נקודות כאלה בהקשר של קיבוץ - אז השאלה היא לפי איזה סקלה מודדים כישלון או הצלחה. גם העיר ירושלים עוברת מורדות ועליות, ויש הרבה סיבות לחשוב שהעיר "נכשלה" עם ההגירה המאסיבית של חילוניים ממנה. אבל אף אחד לא היה משתמש במינוח הזה כדי למדוד אם עיר "הצליחה" או נכשלה". לפי מה שהבנתי היו הרבה יותר אנשים שביקשו לגור בנווה שלום מאשר מספר המגרשים שיש בהרחבה. אם לזה את קוראת כישלון, אז אנחנו חלוקות בדעתנו. ויש לזכור שמבחינה כלכלית במשך רוב שנות קיומו היה נווה שלום "יישוב לא מוכר", כך שמבחינה פיננסית תמיד היה שם קושי גדול. כל העלויות, גם של התשתיות, יוצאות מכיסם של התושבים. אז הבחירה לגור שם טומנת בחובה גם עלויות עצומות לכל תושב, הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה גם ניסיון נוסף בתחילת שנות ה-60 להקים ישוב שיתופי על ידי גרעין של צעירים ערבים, אבל הממשל הצבאי פסל את הרעיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"הארץ שלנו" משנת 54' או 55' הופיע סיפור בהמשכים על חבורת ילדים (אאל"ט מקיבוץ) שיוצאת לחפש את עשרת השבטים. את עשרת השבטים הם לא מוצאים, אבל הם פוגשים 2 נערים ערבים שרוצים להקים קיבוץ ערבי, ולבסוף מגיעים למסקנה שעשרת השבטים לא גורשו ולא אבדו אלא ערביי א"י הם צאצאים שלהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |