|
קרובי משפחה שלי קיבלו, לפני שנה-שנתיים, הזמנה לחתונה שנראתה להם מאוד מוזרה. החתונה התקיימה ביער ולא באולם, והמוזמנים התבקשו במפורש שלא להביא מתנה; אם הם מתעקשים אז, אולי, סיר עם מאכל טעים מעשה ידם.
לאותם קרובים, מבוגרים ומקובעים שכמותם, הקונספט נראה מוזר ולא מכובד; אולי כי הקרבה שלהם לזוג היתה עסקית, ובנוסף הם ידעו שמדובר בזוג שהפרוטה מצויה בכיסו. אני ממש שמחתי לראות הזמנה כזו, ואמרתי שאם הייתי חושב על זה בזמנו, גם אני הייתי שמח להתחתן כך. לצערי, לא נתקלתי בהזמנות אחרות מסוג זה מאז; לא נראה שהרעיון הפך אופנתי.
הקיצוניות האפשרית השניה היא השיטה היפנית1: הזוג מציין במפורש על ההזמנה את מחיר המנה. נשמע לי מאוד קר ומנוכר, אבל מצד שני חוסך את אי-הנעימות של "לא יודע כמה להביא מבלי לגרום נזק לזוג".
מה הנזק האפשרי למשק מצמצום הוצאות החתונה ב-50%, למשל? אם נניח שזוג ממוצע יוצא ל-3 חתונות בשנה (יש גילאים שבהם הרבה יותר, יש גילאים שפחות), ומוציא 1,000 ש"ח על כל אירוע כזה (יש אירועים שבהם פחות, יש אירועים שבהם הרבה יותר – תלוי בזוג המתארח, במספר הילדים, בקרבה לזוג המאושר ועוד), ובממוצע מכסה את עלות הזמנתו, הרי שיש לנו 3,000 ש"ח לשנה * 2 מיליון זוגות (?), כלומר שוק שמגלגל 6 מיליארד ש"ח בשנה. אם נקצץ 50% ממנו, נוריד את התל"ג ב-3 מיליארד ש"ח. התל"ג הוא כ-240 מיליארד דולר, כלומר קצת פחות מ-900 מיליארד ש"ח. הפגיעה בתל"ג: כשליש אחוז.2 פחות, אם נניח שחלק מהכסף שנחסך על חתונות יצא על דברים אחרים ולא יעבור לחיסכון בבנק.
------------- 1 כך לפחות שמעתי שנהוג ביפן. לא מצאתי ביסוס בחיפוש זריז. 2 יצאה לי שאלת ראיון-עבודה לא רעה (כתלות במקום העבודה).
|
|