|
||||
|
||||
מטופשת מטופשת, אבל זה קצת כמו להלחם בקונספט הטיפ במסעדות - כרגע מדובר בנורמה חברתית שהתקבעה, ושנמצאת בסוג של Steady State - כך שקשה לשנות אותה. אני לא רוצה שאנשים יסתכלו על החתונה ההיפותטית שלי בתור "תיק" כלכלי ש"צריך" לשלם, כמו האגרה של רשות השידור. בנוסף, אני בטוח שאורחים לא מגיעים לחתונות מסיבות כלכליות, וחבל - אבל את זה כבר הזכרת בתגובה 616055. |
|
||||
|
||||
יש הרבה חתונות עם אוריינטציה עיסקית, בכל מיני רמות. גם כן עניין של נורמות חברתיות וקונבנציות. בהיפוטתית שלי, בחוג מצומצם, גם הקשרים העיסקים האופציונליים יוגבלו לחוג מאוד מצומצם, אבל לא זו היתה האסטרטגיה העיסקית במספר חתונות שנכחתי בהן. כמה חתונות אחרות, אחדות, היו מופרעות מספיק עלמנת להפחית את הסיכוי למפגש-עיסקי למינימום התחתון להתכנסויות, כך שגם אם הגיעו אורחים עם כוונות עיסקיות נסתרות, הם שכחו אותם במהרה. |
|
||||
|
||||
אני דווקא חושב שדוגמת הטיפ היא דוגמה נגדית לטענתך. לדעתי היא איננה במצד קבוע כלל, לפני עשר ועשרים שנה היה מקובל טיפ של 10%, והיום, לפחות לפי מאמרים שקראתי בעיתון, יש טענות על 15%, עם הטייה למעלה במקרים מסוימים. הנורמה הזאת גם משתנה כאשר חוקים משתנים - למשל אם נחקק ונאכף חוק שמלצר מקבל משכורת ראויה ממקום עבודתו ללא תלות בטיפ, זה יכול להשפיע באופן מהותי על גובה הטיפ שאתן לו. במצב כזה, דווקא חשוב להילחם בתופעות לא רצויות על מנת להטות אותן לכיוון שנראה לך רצוי. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על הסכום1, אלא שעצם קיומו של הטיפ הוא-הוא ה Steady State, כמו עצם קיומה של אותה משוואה "עלות המנה * מקדם" שציין ירדן. וכן, הנורמה משתנה כאשר החוקים משתנים (או כאשר יש פסיקות של בית-המשפט וכד'). לזאת התכוונתי ב"קשה לשנות אותה". דמיין בעל מסעדה שתולה שלט בכניסה "אצלנו המלצרים מקבלים משכורת נאה". ברור שמחיר המנה יאלץ להיות גבוה יותר על-מנת לספק את אותה המשכורת המדוברת, מה שיהפוך אותו ללא תחרותי. לכאורה יהיה קיזוז עם הטיפ - אולם עקב אותה נורמה מושרשת, הלקוחות ירגישו בכל זאת מחוייבים להשאיר טיפ על המנה (אולי פחות - אבל עדיין ישאירו), והעלות הריאלית לסועד הולכת להיות גבוהה יותר ולפיכך לא תחרותית - וזו הבעייה. לכן, בלי רגולציה מלמעלה לא משתלם לשנות את "המקובל בענף": מלצרים משתכרים מטיפים. 1 מבלי להכנס לשאלה של גובה הטיפ שמקובל להשאיר, אני חושב שעלייה של 5% על פני 10-20 שנים זה בהחלט לא יותר מידי. |
|
||||
|
||||
1 ז"א שנראה לך סביר שבעוד 30 שנה הטיפ יהיה 25-30% מהמחיר? והסבר הכשל: השגיאה שלך היא שהטיפ הוא ממילא נגזרת של המחיר, וכאשר המחירים עולים (יותר קרוב ל-50% אחוז ב-20 שנה האחרונות), הטיפ עולה בדיוק באותו יחס. להעלות בנוסף את אחוז הטיפ גורם לעלייה ריבועית של הטיפ לאורך השנים, מה שמביא לתוצאה הלא סבירה שהזכרתי בהתחלה. |
|
||||
|
||||
לא, ולא זכור לי שהסכמתי לאקסטרפולציה הזו :) |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה דומה לטיפ. למרות שגם המוסכמה של טיפ נראית לי ביסודה לא נכונה - היא לא מפריעה לי בכלל. כשאני הולך למסעדה אני מוסיף בראש 10%-15% למחיר המנה. אין לי כסף? לא צריך ללכת למסעדה. אבל לשמוח בחתונות של חברים/משפחה זה משהו שאני רוצה לעשות גם אם אין לי כסף וזאת נראה לי מצב תקין לגמרי. (מה החלופה? - אתה מוזמן לשמוח איתנו אבל רק אם יש לך כסף לשלם?) אני גם לא חושב שזה קרב אבוד. (לפחות) בחברה הדתית יש הרבה אנשים שבאים לחתונות ולא מתחשבים במחיר המנה, והרבה אנשים שעושים חתונה ולא מצפים מהמוזמנים לשלם עליה. כך שמדובר על משהו קיים שאני מקווה שיתרחב. הרי המון אנשים מתלוננים על ה"קנס" הזה שנקרא חתונה, והרבה אנשים חושבים שהמתנות בחתונות מוגזמות. זאת נראית לי קרקע פורייה להתפתחות תופעה נגדית של אנשים שמצמצמים במתנות לחתונה. כמובן ייתכן שאני נאיבי. |
|
||||
|
||||
הבעייה שלי עם הטיפ היא לא "עניין של כסף" - אלא של התנהלות כלכלית: בפועל יש קבוצה גדולה של עובדים במשק שאין להם באמת משכורת, הם נסמכים על טוב ליבם של הלקוחות (ולא כמו שצריך - על המעסיק), הם לא מוגנים משפטית (מגיע להם פיצוי פיטורין? משכורת מינימום? ביטוח במקרה של פציעה? פנסיה?), הם לא משלמים מיסים (לא שעיני צרה במשכורת המלצרים) ובאופן כללי הם נמצאים ב"לימבו" חוקי שיוצר כל מיני בעיות. זה לא תקין ולא אמור להיות ככה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי אותך קודם. לא ידעתי שהתופעה שמלצרים לא מקבלים משכורת פרט לטיפ היא כל כך נפוצה. אני מסכים לגמרי שזה פסול וחמור. אני דיברתי על מצב שמלצרים מקבלים משכורת אבל בנוסף מקבלים מהסועדים טיפ (תמיד, ללא קשר לטיב השרות) רק בגלל נורמה חברתית. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע כמה היא נפוצה, אבל אני יכול להודות שמעולם לא נתקלתי או שמעתי על מסעדה שמשלמת למלצריה משכורת כחוק - דהיינו שכר מינימום ומעלה, ללא כל מיני "טריקים" של "השלמה למינימום", לקיחת הטיפים של העובדים וכיו"ב. |
|
||||
|
||||
אולי... מנסיון העבר, אני אמשיך להיות סקפטי עד שאשמע שאשמע עדות של מלצר שעובד שם. |
|
||||
|
||||
גם בחתונות נותנים לפעמים תשר. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שזה קרב די אבוד, לפחות בטווח של עשר שנים. ובכל זאת, יחסית לכל מיני פנטזיות זו אולי לא עד כדי כך פנטסטית. ממילא רוב המוזמנים מגששים כאן באפלה (ורבים נכנסים למידה של מצוקה נפשית), מהסיבה הפשוטה שלא יודעים כמה עולה המנה, ואם כבר כן מנחשים את זה ניחוש סביר אז לא יודעים באיזה מקדם ראוי להכפיל. אני לא יודע אם החתונה שלי מייצגת משהו, אבל השונות בגובה המתנות היתה עצומה, גם בין אורחים שמאפייניהם הסוציו-אקו דומים (ומזל שאנחנו לא עשינו מזה עניין. מי שנתן מעט, הנחתי שזו לא קמצנות ובוודאי שלא מעיד על היחס אלי או אל אשתי, אלא פשוט טעות נסלחת לחלוטין באומדן). לכן אני מקווה שכן תיווצר מגמה, מצד המוזמנים, להפסיק לשים *ין על מחיר המנה, ובעקבות זה מגמה, מצד המזמינים, להפסיק להפוך חתונות לעניין כלכלי. לא שאני בטוח מה התחליף, אם עדיין תישאל השאלה כמה כסף להביא. ואם לא להביא כסף, מה כן. השיטה האמריקאית של רשימת מתנות שהזוג מבקש מראש וכל אורח "נרשם" נראית לי בעייתית מאוד כשלעצמה. אידיאלית הייתי רוצה שכולם יעשו מה שעשה זוג אחד שהכרתי1. הם עשו מסיבה צנועה, הזמינו אליה עשרות מעטות של חברים ומשפחה קרובה, ובהזמנה הדגישו שכסף, או מתנה שוות-כסף, לא יתקבלו בעין יפה. האורחים הוזמנו לכבד את הזוג בעצם בואם, או אם ממש רוצים אז להביא משהו עם ערך רגשי-אישי, למשל עבודת-יד של עצמם. (מצד שני, אני חושש ממה שזה יעשה לכלכלת המדינה. מאוחר לי עכשיו, מישהו רוצה לעשות אומדן-גב-מעטפה של אחוז עסקי החתונות מהתמ"ג?) לחתונה שלי היה מוזמן אחד, רק אחד נדמה לי, שהגיע לחתונה והעז לא להביא כסף ולא שווה-כסף. הוא הביא ספר שהוא חשב שאני אשמח לקבל ושיהיה משמעותי עבורי. הוא טעה לחלוטין בנוגע לספר, שבכלל לא פתחתי אותו, ועדיין אני מעריך את המתנה הזו יותר מאת כל הצ'קים - בגלל הכוונה, ובגלל אי-שימת ה*ין על המוסכמה (או אולי חתירה מודעת נגדה). 1 כלומר, הכרתי חצי מהזוג, לא מספיק מקרוב ולא בזמן כדי להיות מוזמן לחתונתם, אבל שמעתי על כך לאחר מעשה והתמלאתי קנאה והערצה. |
|
||||
|
||||
(מצד שני, אני חושש ממה שזה יעשה לכלכלת המדינה... ממש סיפור הבונבוניירה של אפרים קישון) |
|
||||
|
||||
בענפים אחרים לא חוששים כל כך ממה יקרה לכלכלת המדינה. כשמעבירים מפעלים לתורכיה ולירדן ולמזרח - מישהו1 חושש מה יקרה לעובדים או לכלכלת המדינה? וכשעמיר פרץ כשר ביטחון העביר את ייצור המדים ממתפרות בארץ לסין כדי לחסוך קצת בתקציב הבטחון2 - ההשפעה על כלכלת המדינה שינתה משהו? ענף האירועים מבוסס על כוח עבודה צעיר. הדי-ג'ייאים הם אנשים צעירים (ויכולים להמשיך לדג'ות באירועים-שאינם-חתונות), העובדים של הקייטרינג, של אולמות האירועים ושל הבר האקטיבי הם אנשים צעירים. רובם אחרי צבא וסטודנטים שלא יקשה עליהם למצוא עבודה סטודנטיאלית אחרת. מעצבי השמלות והחליפות יעברו לעצב בגדים אחרים. 1 כלומר מישהו שידו על השאלטר ובאפשרותו למנוע מהלכים שכאלה. 2 שזו עבודה בעיניים, כי אולי נחסך כסף מתקציב הבטחון, אבל נוספות הוצאות לביטוח הלאומי. שכך או כך - זה כספה של המדינה. ובעוד שתמורת תשלום משכורות המינימום לעובדות במתפרות מתקבלים מדים, מתשלום הבטחת הכנסה לא מתקבל דבר, ועוד נוספות עלויות התפירה בסין. |
|
||||
|
||||
בנוגע להערה 2: האם באמת כל התופרות המדים נידונו לאבטלה תמידית? |
|
||||
|
||||
נשים בגיל העמידה במצפה רמון, נניח? כמה אפשרויות תעסוקה עומדות לרשותן? |
|
||||
|
||||
קרובי משפחה שלי קיבלו, לפני שנה-שנתיים, הזמנה לחתונה שנראתה להם מאוד מוזרה. החתונה התקיימה ביער ולא באולם, והמוזמנים התבקשו במפורש שלא להביא מתנה; אם הם מתעקשים אז, אולי, סיר עם מאכל טעים מעשה ידם. לאותם קרובים, מבוגרים ומקובעים שכמותם, הקונספט נראה מוזר ולא מכובד; אולי כי הקרבה שלהם לזוג היתה עסקית, ובנוסף הם ידעו שמדובר בזוג שהפרוטה מצויה בכיסו. אני ממש שמחתי לראות הזמנה כזו, ואמרתי שאם הייתי חושב על זה בזמנו, גם אני הייתי שמח להתחתן כך. לצערי, לא נתקלתי בהזמנות אחרות מסוג זה מאז; לא נראה שהרעיון הפך אופנתי. הקיצוניות האפשרית השניה היא השיטה היפנית1: הזוג מציין במפורש על ההזמנה את מחיר המנה. נשמע לי מאוד קר ומנוכר, אבל מצד שני חוסך את אי-הנעימות של "לא יודע כמה להביא מבלי לגרום נזק לזוג". מה הנזק האפשרי למשק מצמצום הוצאות החתונה ב-50%, למשל? אם נניח שזוג ממוצע יוצא ל-3 חתונות בשנה (יש גילאים שבהם הרבה יותר, יש גילאים שפחות), ומוציא 1,000 ש"ח על כל אירוע כזה (יש אירועים שבהם פחות, יש אירועים שבהם הרבה יותר – תלוי בזוג המתארח, במספר הילדים, בקרבה לזוג המאושר ועוד), ובממוצע מכסה את עלות הזמנתו, הרי שיש לנו 3,000 ש"ח לשנה * 2 מיליון זוגות (?), כלומר שוק שמגלגל 6 מיליארד ש"ח בשנה. אם נקצץ 50% ממנו, נוריד את התל"ג ב-3 מיליארד ש"ח. התל"ג הוא כ-240 מיליארד דולר, כלומר קצת פחות מ-900 מיליארד ש"ח. הפגיעה בתל"ג: כשליש אחוז.2 פחות, אם נניח שחלק מהכסף שנחסך על חתונות יצא על דברים אחרים ולא יעבור לחיסכון בבנק. ------------- 1 כך לפחות שמעתי שנהוג ביפן. לא מצאתי ביסוס בחיפוש זריז. 2 יצאה לי שאלת ראיון-עבודה לא רעה (כתלות במקום העבודה). |
|
||||
|
||||
אני חושב שהגזמת רבות בסכום הזוג הממוצע. (וודאי בזוג החציוני) |
|
||||
|
||||
רק עכשיו עלה לי הרעיון פשוט לחפש: "שוק החתונות בישראל". התוצאה הראשונה: שוק החתונות בארץ מגלגל כ-2 מיליארד דולר בשנה - כלומר לקיתי בהערכת חסר קלה (התשובה הנכונה היא מעל 7 מיליארד ש"ח בשנה; סביר שיותר מ-8, אם ניקח בחשבון שהנתון הזה הוא מ-2007). בתור קירוב גס, נדמה לי שהצלחתי לא רע... (בדרך-כלל טעויות בחישובים מסוג זה נוטות להתקזז אחת עם השניה). לפי תוצאה אחרת, טרייה בהרבה (פחות מחודש), שוק האירועים כולו מגלגל 13 מיליארד שקל בשנה. כשליש מהאירועים הם חתונות (אבל אני מניח שחלקן של חתונות בסכום גדול משליש; אירועים אחרים הם קטנים יותר בהוצאה). נתון מעניין במיוחד: "קצב הצמיחה השנתי של הענף בשש השנים האחרונות הוא כ-6%". |
|
||||
|
||||
אני מסכים, בסיכום זהו קירוב יפה מאד. ככלל, רציתי רק להעיר שעדיף להשקיע בהקטנת ההוצאה הציבורית על אירועים פחות משמחים, ויש מספיק כאלה. |
|
||||
|
||||
אוי, אתה מזכיר לי - אתה מזכיר לי - שחוץ מאותו אורח היתה אצלנו בחתונה קבוצה מאורגנת-למחצה של אורחים שהביאו מתנה אישית. תודה! (המסגרת של הפאזל עדיין מורכבת, עם שוליים ברוחב מסוים, על ארבעה קרטונים, הכל מנוילן ומחכה לפנסיה.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |