בתשובה לרון בן-יעקב, 17/03/02 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקביעה כי מדובר על מידע דו מימדי היא פועל יוצא של היותנו בעלי שתי עיניים המהוות (בקירוב סביר לעניות דעתי) שתי נקודות ובעזרת שתי נקודות לא ניתן להגדיר מיקום תלת מימדי אלא דו מימדי בלבד (ועדיין איני מתיחס למשמעות הנראה אלא לקביעת מיקומו בלבד) צא וראה כי אנו קולטים מישורים זרועי צבע אשר עיתים מתפרש כצל וצורות וגדלים הנותנים לנו אשלית מרחב כתלות בהתנסויות שעברנו (אנשים בגודל בוהן לדוגמה נוטים להתפרש כרחוקים ולאו דווקא כבני ליליפוט) ושוב שמחתי לגלות שאנו מסכימים כי הפרשנות היא בראש (צעד קטן לשלום עולמי צעד גדול בשבילי) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה, רגע, סליחה? שתי נקודות דרושות כדי להגדיר מיקום בדו-מימד? אז מה עושה מצלמה? מאתרת דברים בחד-מימד? ולמה צריך את המשקפיים האלו, שנותנות שתי נקודות תצפית, בשביל לצפות בסרטים "תלת-מימדיים"? למה צריך רק שתי נקודות כדי לעשות טריאנגולציה במרחב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצלמה אינה ניחנת ככל הידוע לי ביכולת לאתר דברים ואם כבר הולכים רחוק עם הסיפור הזה אז מה שאתה רואה בתמונה הגיע למצלמה במימד בודד ועל כן יצר נקודה אוסף הנקודות משתקף בפניך באופן דו-מימדי (אם המצלמה היתה מתעדת אוסף קווים יכול להיות שהיינו מסוגלים ''לראות'' תמונה תלת-מימדית אך כאמור אנו מוגבלים על ידי מספר זעום של עיניים) המשקפיים אינן יוצרות תמונה תלת-מימדית אלא אשליה אופטית המפורשת על ידנו כמחזה תלת-מימדי (לא שונה בהרבה מהסתכלות פשוטה ואשליית עומק בעקבות יחסי גדלים וצורות) המונח ''טריאנגולציה'' לא מוכר לי ואשמח להתיחס אליו לאחר שתבהיר לי אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מה שהגיע למצלמה זה הרבה פרטים על פני שני מימדים. אבל בוא נחזור לעין: העין מורכבת מהרבה קולטני-אור, שקולטים, במצטבר, תמונה דו-מימדית. כאשר משלבים שתי תמונות דו-מימדיות משני מקומות, יוצרים תמונה תלת-מימדית. זה מה שהמוח עושה. טריאנגולציה (Triangulation), מתוך American Heritage Dictionary: The location of an unknown point, as in navigation, by the formation of a triangle having the unknown point and two known points as the vertices. אפילו ב"יום השלישי" הזכירו את השיטה הזו...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה יש כאן בעיה קלה סיב עצב יכול להעביר מידע מסויים ולכן קולטן או אסופת קולטנים המחוברים לסיב עצב בודד שקולים למייצגים מידע חד מימדי עיבוד ברמה גבוהה יותר משתמש בחפיפת איזורי החישה ובקונפיגורציה רטינוטופית (מה שבסך הכל אומר שהסיבים נמצאים באגודה סדורה ולא בבלגאן אקראי) לבניית תמונה דו מימדית ככל הנראה ועיבוד נוסף מפרש גדלים צורות וצבעים למשמעות של עומק אנחנו לא מסוגלים לראות דברים תלת מימדיים ולעדות יעמדו אשליות אופטיות של עומק וכו' בנוגע למצלמה נקל להבין את העניין על ידי התיחסות לאלו הדיגיטליות כשלב ביניים בו גודל הנקודה הוא דבר מדיד. בנוגע לטריאנגולציה היא עובדת על מרחב דו מימדי בלבד נסה ותראה שאין אפשרות לקבוע הגבהה של נקודה בשיטה זו (ולכן צריך גם מצפן וגם סקסטאנט כדי לקבוע כיוון-מרחק בלי GPS) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב אני מתכנן כבר הרבה זמן לשאול את אחד העוסקים בתחום בסביבתי כיצד אנו מסוגלים למקם קולות במרחב למרות שיש לנו כידוע שתי אוזניים בלבד(לדוגמה איך תדע אם מכונית מתקרבת אליך מאחור או מלפנים) אודה אם תוכל להציע מנגנון שיענה על בעיה זו (אפרכסת האוזן יכולה ליצור התמרה מסויימת בקולות אך אינה עונה על הבעיה משום שאם ניקח לדוגמה התמרה היפותטית שמורידה 10 הרץ מכל קול הרי שלא נדע אם צליל של 90 הרץ מגיע מלפנינו או של 100 הרץ מאחורינו וכך גם עם כל התמרה אחרת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא באמת. אני לא עוסק בתחום, אבל אני יכול להוסיף לתהייתך מעט מידע. פעם עשיתי ניסוי בבני אדם וגם בעצמי (לאות סולידריות), והתוצאות היו מעניינות: קולות עמומים כמו מחיאת כף הצלחנו לאתר במרחב, ואילו קולות חדים כמו הקשה בכף על כוס לא הצלחנו. הניסוי היה בעצם עצימת עיני אדם מסויים, בעוד שהשני מפיק צלילים שונים, בגבהים שונים מעל הרצפה. המסומא היה צריך להצביע היישר אל הנקודה הרועשת. מעניין היה לראות שגם כאשר הנבדק טעה, הוא היה בטוח לגמרי הצדקתו - כלומר המוח הציע פתרון, ולא נמנע מלעשות כן מפאת חוסר בנתונים. אפשרות לפתרון התעלומה: לא יהיה כאן אלגוריתם פשוט כמו השוואת העוצמות בין אוזן ימין לאוזן שמאל, אלא מעין ניחוש של המוח. אני חושב שהעניין קשור להדים. אם יש הערכה של המרחק בינינו למקור הקול, אפשר להעריך גם את הגובה (altitude) ע"י הפרש הזמנים בין הגעת הצליל מהמקור עצמו לבין הגעת ההד מהרצפה. אני חושב שבאחת מתוכניות הטבע על עטלפים שראיתי במקום לעשות דברים פרודוקטיביים אמרו שאנשים יכולים אף הם לקבל תמונה מרחבית של סביבתם על ידי הד, אם כי אני חושד שהרזולוציה תהיה של פיקסל אחד בלבד. אם אתה מגלה משהו מעניין, אנא תלה זאת כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם הנגזרת? קח את קב' הפיזיקאים אשר במעונותיך, ונסה לעשות צליל חד (שלא אותר קודם), תוך הזזה מעטה של הכוס. נראה לי שיאתרו אותה ב95% מהמקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל לשמור על דיסטנס. בינתיים זה עובד, והם לא מעיזים לבקש ממני לשטוף את הרצפה. אני מעדיף לשמור על המצב כמות שהוא - אם כי הצעתך מעניינת מאוד וראוי לבדוק את האספקט הזה. תשעים וחמש אחוז, אתה אומר? אני אומר שמונים, אולי פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בניחושים עסקינן אזי אני משער כי ביכולתנו לזהות מיקום צליללים במרחב רק אם אלו צלילים מוכרים שיש לנו ניסיון קודם איתם היות ואין כל דרך לזהות מיקום במרחב בעזרת שתי נקודות יחוס אני מאמין כי אנו רוכשים ניסיון מסייע לניתוח הצלילים בצורת חישה דיסקרימניטיבית (הידועה כבעלת יכולת לחוש ברעידות) מאיברים שונים והייתי מהמר על איברים גרמיים באזור הראש, כמו עצמות הגולגולת, כמספקי הבסיס לחישת הרעידות על כל פנים באמת הגיע הזמן שאפסיק לנחש ובשבוע הבא אבדוק את העניין עם העוסקים בדבר ומובטחת תשובתי בדוא''ל כדי לא להעיק על הדיון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלילים שמעניינים הם רק צלילים של גוף בתנועה (זה רוצה לאכול אותי? אני יכול לאכול אותו?), כך שאני חושב שמערכת השמע נבנתה כדי לזהות צלילים כאלה, כך שלמעשה היא משתמשת גם בנקודות וגם בגרדיאנט. אבל גם אני רק מנחש, כך שאם אתה מברר, שלח גם לי במטותא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |