|
||||
|
||||
השיר "אם" של רודיארד קיפלינג, אשר בו -אוי לבושה- יש מקצב וחריזה; חמור מכך- הוא כתוב בשפה פשוטה; וחמור מכל- גישתו לחיים ולעולם מיושנת כל כך... אבל יש שעות שבהן [כמו נאום הדם והדמעות של צ'רצ'יל] יש מקום גם לדברים כאלה. ובכל זאת, השורה האחרונה מפריעה לי- אני חושבת שהפניה שבשיר נכונה לא רק לגברים, אלא גם לנשים. אבל קיפלינג באמת היה בן דור אחר. If
If you can keep your head when all about you Are losing theirs and blaming it on you; If you can trust yourself when all men doubt you, But make allowance for their doubting too; If you can wait and not be tired by waiting, Or, being lied about, don't deal in lies, Or, being hated, don't give way to hating, And yet don't look too good, nor talk too wise; If you can dream - and not make dreams your master; If you can think - and not make thoughts your aim; If you can meet with triumph and disaster And treat those two imposters just the same; If you can bear to hear the truth you've spoken Twisted by knaves to make a trap for fools, Or watch the things you gave your life to broken, And stoop and build 'em up with wornout tools; If you can make one heap of all your winnings And risk it on one turn of pitch-and-toss, And lose, and start again at your beginnings And never breath a word about your loss; If you can force your heart and nerve and sinew To serve your turn long after they are gone, And so hold on when there is nothing in you Except the Will which says to them: "Hold on"; If you can talk with crowds and keep your virtue, Or walk with kings - nor lose the common touch; If neither foes nor loving friends can hurt you; If all men count with you, but none too much; If you can fill the unforgiving minute With sixty seconds' worth of distance run - Yours is the Earth and everything that's in it, And - which is more - you'll be a Man my son! |
|
||||
|
||||
אותי השיר מעצבן למען האמת. ארוך מדי, חוזר על עצמו מדי, כל הזמן אם ואם ואני כבר רוצה לדעת מהו ה''אז'' ולכן כבר לא שם לב למה ''אם''. זה גם סוג שונה של שירה אם אפשר בכלל להגדיר אותו זה כך. בטח לא שירה לירית. אבל נחמד, יותר מעין שיר לבני הנעורים בעל מסר דידקטי. |
|
||||
|
||||
אולי באמת שווה ללכת קודם לסוף ולראות מה ה"אז", ורק אז לקרוא את השיר... השיר גם יכול לעלות על העצבים לא רק בגלל האורך והחזרה אלא בגלל הגישה המיושנת מאוד. אפשר למעשה לעשות עליו פארודיות בכיף. ואולי זה באמת לא שיר אלא מסר דידקטי בחרוזים. אבל איכשהו... בגלל הויכוחים באייל על "איזהו גיבור", והתלונות על העיתונות שמעוותת את האמת, והקיטורים על כך שנגמר הכוח ואי אפשר יותר... (ואני לא מוציאה את עצמי מהכלל פה חלילה, גם אני במתלוננים וכו'); בקיצור, בגלל כל זה. ולכן שמתי נפשי בכפי והבאתי את השיר לכאן, לגוב האריות הציניים והמתוחכמים. אבל אם מתגברים על הרתיעה הראשונית מהסגנון והגישה לחיים, בכל זאת יש בו משהו. לא? |
|
||||
|
||||
[שוס סופי בטרם אלך לקבור את עצמי מחמת הבושה] ומה שיש בו זאת האמירה. פשוט כך. האמירה שצריך להפסיק ליילל ולעמוד שקטים ואיתנים. אחרת המדינה כולה תאכל אותה, ובגדול. זהו. |
|
||||
|
||||
לפני מספר שנים דודו טופז הקריא את השיר הזה בפסטיבל רבין. |
|
||||
|
||||
באמת?! איזה שיר מגעיל ומעצבן. מי בכלל הביא אותו לכאן? :) |
|
||||
|
||||
וחג שמח. |
|
||||
|
||||
מנוע הפוליטיקלי-קורקטיזציה החליף את השורה האחרונה בזאת: "And - which is more - you'll be a Person, my offspring!"
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה הוא מתהפך? אפילו עשיתי לו מחווה ידידותית, ותיקנתי את שגיאת התחביר שלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |