בתשובה ליחיאב, 31/03/13 16:52
לזכותו של ליבוביץ 614231
דב אנשלוביץ • בתשובה ליחיאב יום א', 31/3/2013, 19:46
במאמר ספרתי על הרצאה ששמעתי בצעירותי מפי ליבוביץ. זו ההרצאה היחידה מפיו שהייתי נוכח בה, ובה בעצם נחשפתי לראשונה גם לאיש וגם לדרכו הדתית שאותה הציג בהרצאה. הוא ביקש מהקהל שישאל שאלות. וכאשר מישהו פתח את שאלתו בנוסח: האם כבוד המרצה חושב.. . וכו' הוא מיד הפסיק אותו ואמר לו: עזוב את כבודי. הוא במקומו. שאל: "האם אתה. . ." וכו'. הייתה בו הקשבה עניינית לתוכן והוא ניסה לענות על השאלה לגופה. ייתכן שהזכיר ספרים שלו או של אחרים בהרצאה, איני זוכר. אבל בשום תשובה הוא לא ביטל את השאלה ושלח את השואל לספריה, אלא הקשיב לה וענה עליה. ותכונתו זו נכרה גם בראיונות שראיתי ושמעתי מפיו מאוחר יותר באמצעי התקשורת.
אני מנסה לדמיין איך היה מגיב לו היה חי היום והיה קורא את המאמר. אני חושב שלו היה נעלב או כועס, הוא היה מסתיר זאת, והוא היה מנסה לענות על הטענות לגופן, ואולי הוא היה מפתיע באיזו תשובה משכנעת שלא חשבתי עליה. אבל בשום פנים איני יכול לתאר אותו לא מתייחס לשום פרט במאמר ושולח אותי לספריה.
אני חושב שבנקודה הזאת אתה ועוד קומץ מגיבים שהגיבו כאן הייתם יכולים ללמוד ממנו.
לזכותו של ליבוביץ 614249
עומר מוצפי  (אתר) • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 31/3/2013, 23:17
דווקא לא היתה לו שום בעיה להעליב. אני עצמי זכיתי להקרא על ידו אדיוט.
אבל, כן, הוא היה ענייני, ואפשר היה להתווכח איתו.
לזכותו של ליבוביץ 614250
דב אנשלוביץ • בתשובה לעומר מוצפי יום ב', 1/4/2013, 1:45
אין סתירה של ממש בין מה שספרת ובין התרשמותי, אם כי אני חייב להניח שעשית כנראה מאמץ לא מבוטל כדי לזכות בתואר הזה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות