בתשובה לברקת, 26/03/13 20:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהאמונה נובעת מן הספק. האם יש אלוהים או אין, הוא דבר שהאדם אינו יכול לקבוע. רק משה יכול היה לומר דבר כזה. העדר היכולת הזו מגדיר את היחס של האדם אל האלוהות מתוך האמונה. אשר על כן לא ניתן לתבוע מן האמונה או מן האדם המאמין ואף לא מלייבוביץ' לקבוע האם אלוהים קיים. אי אפשר לומר דבר כזה או להוכיחו. השאלה האם אלוהים קיים היא שאלה נצחית שתהא קיימת כל עוד יש עוד רוח באדם שיכולה להכריע לצד האמונה או לצד הספק. כך כמדומני מביע המאמר הפיוטי והמרגש שפרסמת, את ייסורי הספק ואת הכמיהה לידיעה אשר לעולם תהיה בלתי מושגת, וכך ההכרעה בשאלה זו לעולם תהיה, כפי שכתבת, מצד האמונה. האנשים, אשר חזרו בתשובה (או בשאלה) לא הגיעו לכלל מסקנה. הם אינם יודעים דבר מה שאחרים אינם יודעים, או שהם עצמם לא ידעו קודם לכן. כך גם האנשים אשר בנו את עגל הזהב, גם הם היו קרוב לוודאי אנשים רציונליים אשר פקפקו בבשורה החדשה של משה. הם היו צריכים דבר מה מוחש שישמש עבורם כעין הוכחה, ועל כך כעס משה ונתאכזב. הוא ביקש שיכריעו לצד האמונה, ואילו הם הכריעו לצד הספק. על האלוהות לא ניתן לדעת דבר, אלא רק להאמין בה. הכרעה זו, אשר שונה מכל ההכרעות שאדם עושה בחייו, וגם הספק, ככל שהוא מרבה לעסוק בו, מגדירים את יחסו של האדם כלפי השאלות שמציינות את הדת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"האם יש אלוהים או אין, הוא דבר שהאדם אינו יכול לקבוע. רק משה יכול היה לומר דבר כזה." לא רוצה להרוס לך את הדימוי הטוב שיש לך על משה רבנו, אבל אם תסתובבי בירושלים בשעות הנכונות במקומות הנכונים תמצאי לא מעט אנשים שנשבעים בכל היקר להם שהם פגשו את אלוהים בכבודו ובעצמו. יותר מזה, חלק מהם גם יספרו לך שהם שליחיו הבלתי מעורערים עלי אדמות. כך שכנראה משה לא היה היחיד שראה את אלוהים, אבל ללא ספק הוא היה מבין המשכנעים ביותר :o). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה משה לא ראה את אלוהים, שכן אלוהים סך את פניו של משה בנקרת הצור, בעבור כבודו, אך משה הוא היחיד אשר זכה להתגלות מן הסוג הזה. שאינה רק בחיזיון, אלא גם בעמידה בתחום כבוד האלוהות. כך לפי המיתוס. לאחריו מתגלה השכינה לנביאים בישראל בדיבור ובפנייה אך לא במעמד ישיר. לאחריהם פסה ההתגלות וכמדומני שגם ההתנבאות, ונותרה הציפייה המשיחית. מאז ממשיכים מליוני בני אדם להתייחס לאלוהי משה, ולחוש אותו בצורה של הארה. נדמה לי שתומאס קמפנלה מתאר זאת על פי מטאפורה של ציור דיוקן אשר מכל זווית שנסתכל עליו נדמה לנו שהוא מביט בנו, וכך בעבור כל בני האדם חוויית הזיקה לאלוהות היא אישית וכללית גם יחד במליוני צורות שונות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |