בתשובה לנכון, זה אני., 26/03/13 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הקישור הוא להכרעות הדין שכתבו בנפרד כל השופטים. בתחילה מופיעה זו של גרוניס שכוללת את סיכום המאורעות. סיכומי מאורעות נוספים (ושונים במקצת) יש גם אצל ארבל. א. הערעורים על הערעורים לא באו בדיוק מיוזמתה של העמותה. היו מעורבים כאן גורמים בכירים יותר: נשיאת בית המשפט העליון אישרה את העתירה. שים לב גם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה שהסכים במידה רבה עם העתירה. ארבל מתייחסת לכך וכותבת שמכיוון שמדובר על עניין עקרוני, חשוב לברר אותו עד תום במקום לחכות עוד כמה שנים לעתירה נוספת (שבוודאי תגיע). ב. הנימוק שאי אפשר לשלם על זה הוא נימוק מסוכן: אם אי אפשר לשלם על טיפול הוגן, צריך למצוא דרך אחרת לספק את הטיפול. השלב הבא לטיעון הזה הוא לטעון שאי אפשר לספק טיפול ברמה סבירה ועדיין לשלם שכר מינימום. ג. לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, דובר על כך שהנושא צריך להיפתר בשינוי חקיקה. אולם: "ביום 10.1.2012 הגיש היועץ המשפטי לממשלה הודעה, במסגרתה פירט את המהלכים שנעשו לשם קידום החקיקה. ביום 15.5.2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי טרם גובשה עמדת הצוות המקצועי האחראי להתוויית הסדר חקיקתי בתחום. הערכת היועץ המשפטי הייתה כי עבודת המטה הנדרשת לצורך כך תימשך עוד שלושה חודשים לפחות. כמו כן נאמר בהודעה, כי לדעתו של היועץ המשפטי העבודה הנעשית בנושא לא תייתר הכרעה שיפוטית". לפי דעתה של ארבל, עד שיתחילו הליכי חקיקה רציניים צריך להתייחס למצב החוקי ה"זמני" הנוכחי כקבוע. למרות שאולי המחוקק ישמע את קריאתו של השופט ברל רובינשטיין: "המחוקק, עורה! מחוקק המשנה, עורה! עורה ועשה מלאכתך, תוך הדירוג והסיווג הראוי. איני רוצה להגיע למצב שבו בית המשפט מתוך מצוקה של מחדל המחוקק, ינקוט צעד שיועיל לאלה אך יגרום חלילה עוול לאלה. במקרה זה מפתח הידע, הסיווג והצדק הוא בידי המחוקק, והיועץ המשפטי לממשלה, הפועל בקשר גומלין עם המחוקק, יתן בודאי דעתו לכך, ויפה שעה אחת קודם." ד. אחת מטענות העתירה הייתה שהפסיקה המקורית של בגץ הייתה חקיקה שיפוטית, וזה אינו ראוי: אם צריכים להחריג עובד מתחולת דיני שעות עבודה, ראוי שזה יעשה בחקיקה ולא כתקדים משפטי. ארבל קיבלה את הטענה הזו. ג'ובראן טוען דווקא שאמנם אין חקיקה אולם בשל רמת המעורבות הגבוהה של המדינה, המחדל של המדינה כאן צריך להתפרש כהסכמה בשתיקה ולכן יש לדחות את העתירה (כי זהו המצב החוקי בפועל). אני מוכרח להודות שלא הבנתי בדיוק את הטיעון שלו. הנדל מציע חלופה אחרת (תוספת 20% לשכר הבסיס) ומתייחס לפיתרון שהוא מציע כמעט במפורש כאל חקיקה משפטית. ה. התביעה המקורית לא הייתה על 16 שעות נוספות ביום ("ארבע פעמים שכר המינימום"?) אלא על 4 שעות נוספות ביום. פיתרון אחר שהוצע בעבר (גם לו אין תשתית חוקית. אבל זה לא אמור להפריע לנו) הוא לא לשלם על שעות נוספות, אולם להעניק תוספת גלובלית מחוייבת (לדוגמה: 40% לשכר). יש לציין שהפיליפינית האמורה הועסקה בתחילה תמורת 500 דולר לחודש (כ-2,050 ₪), ובמחצית השנה השניה תמורת 550 דולר לחודש (כ-2,255 ₪). בנוסף קיבלה 50 ₪ לשבוע עבור "דמי כיס" ונסיעות. בסעיף (26) אצל ארבל יש סקירה של פסיקות קודמות בבתי דין לעבודה בעניינם של עובדים סיעודיים. לפי הסקירה לרוב פסקו שם שהשכר צריך לכלול רכיב שעות נוספות, אולם היו מקרים שבהם פסקו שצריכה להיות תוספת גלובלית. כן צויין שם מקרה שבו ההבדל בין שתי הגישות הללו לא היה גדול בפועל. הנדל בחר בפיתרון הזה (תוספת גלובלית של 20%). ו. כמו שהנדל מציין, חוק שעות העבודה והמנוחה לא נועד למנוע סתם כך העסקה חריגה: החוק מניח שיש חוסר סימטריה בין המעסיק למועסק. לכן לא ניתן לסמוך על המועסק בעניין חריגות בשעות העבודה. החוק מגדיר רשימה של חריגים, אולם החרגה כזו יש מנגנון פיצוי חלופי (לדוגמה: הסכם עבודה קיבוצי. או "יחסי אמון": עובד שנמצא בעמדה מספיק בכירה כך שלא צריך לדאוג לו). במקרה של המטפלים שלנו אין שום מנגנון פיצוי חלופי. לסיום, אני שוב רוצה להביע את הערכתי על זמינותם של פסקי בית המשפט העליון ולקרוא לרשות השופטת להעלות לאינטרנט בדרך דומה גם הכרעות של ערכאות נמוכות יותר: השופט, עורה! עורה ועשה מלאכתך, תוך הדירוג והסיווג הראוי. ויפה שעה אחת קודם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אסכם את עמדתי בכך שאני מסכים לחלוטין עם השופטים הנכבדים בקריאתם למחוקק להתעורר ולהסדיר את העסקת המטפלים הסיעודיים בחוק. ובהזדמנות זו אפנה את הקריאה הזו לשרים הנוגעים בדבר: לשרת המשפטים הנכנסת, שתיכנס בעובי הקורה ותטפל בכך (למיטב הבנתי, עניין החקיקה תקוע במשרדה), במקום להתעסק בשטויות שלא קשורות למילוי תפקידה, לשר לענייני הגמלאים, לשר הרווחה ולשר התמ"ת (הכלכלה בשמו החדש) הנכנסים, שיקימו צוות בין משרדי להסדרת העניין. יש אלפי קשישים סיעודיים (או קרוביהם) שעלולים למצוא עצמם על הכוונת המשפטית של ארגונים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחוקק היו כבר לפחות ארבע שנים לפעול. דווקא קבלת העתירה יכולה ליצור לחץ על אזרחים ישראלים שונים ובכך להאיץ את הליכי החקיקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |