|
אתה טועה. בית המשפט כבר אמר את דברו בנוגע ל"משרת אמון" כתירוץ, ויותר מפעם אחת. בפירוש מדובר על אופי העבודה, ולא על חלוקה מלאכותית של השכר. המדובר בעובדי סיעוד "פרטיים" - צמודים לקשיש ומתגוררים בביתו. בניגוד (למשל) לעובדי סיעוד בבתי אבות. בבית אבות העובד מגיע למקום העבודה בתחילת משמרתו, ומרגע זה הוא אחראי לטיפול בכמה קשישים לפי הצורך. בסיום המשמרת הוא חוזר לביתו. במודל כזה אין שום בעיה לפקח על שעות עבודתו, יש לו מנהל משמרת שמשגיח עליו וכו'. עובד סיעוד "פרטי" נמצא עם קשיש אחד במשך 24 שעות ביממה, אמנם הוא לא עובד רצוף באותן שעות (כי מדובר בקשיש אחד, ולא בכמה, כמו בבית אבות), אבל הוא "בכוננות מתמדת" ועומד לרשות הקשיש למילוי כל צרכיו. גם אין לו מנהל משמרת, ולמעשה "המעביד" (בד"כ בני משפחתו של הקשיש) לא יכול להשגיח על שעות עבודתו בפועל. זו משרת אמון כהגדרתה גם בחוק וגם מעשית - הם מפקידים בידיו את קרובם היקר להם ובכך יש "אמון אישי מוגבר".
|
|