|
ראשית, משך זמן לא מבוטל מהתקופה שבה זיגייר שהה בכלא היה לפני פתיחת משפטו.
שנית, אם אתה מחפש דוגמאות, הנה ציטוט ממה שכתב חיים ריבלין בפייסבוק:
"אני זוכר היטב את עציר איקס. הוא עמד שעות מול הקיר בתחתונים בלבד ושק על הראש. מרחק מטר ממנו ב׳ארון׳ הסמוך עמד עוד עציר איקס, גם הוא בתחתונים ושק על הראש, אזוק לאחור. ולידו עוד איקס, ועוד איקס. עשרות איקסים פגשתי במהלך השירות הצבאי במתקן הכליאה ואף עיתונאי אוסטרלי או ניו זילנדי לא התעניין בהם. גם אנחנו החיילים לא. ׳עצורי החקירות׳ הם נקראו ואף אחד לא שאל יותר מדי שאלות. אפילו השופטים הצבאיים שהיו פוקדים את המתקן אחת לכמה ימים (רוני בר-און, ספי אלון, יונתן ליבני, ואחרים) לא ראו אותם, אלא קיבלו צעטאלע מרכז השב״כ שמספר מה הם עשו ועל סמך זה היו מאריכים או לא (ותמיד האריכו) את מעצרם. לא היינו צריכים להסתמך על מקורות זרים כדי לשמוע צעקות של חוקרים או בכי של נחקרים. ידענו מה קורה שם, לפעמים גם ראינו. השב״כ וחוקרים צבאיים דרוזים חקרו, המשטרה גבתה בסוף הודאה והעצורים נשפטו והועברו לאן שהועברו..."
הטקסט נמשך עוד קצת אבל זה עיקר העניין - בתגובה הרשמית נאמר שפלסטינים היו במתקן הסמוי 30 יום לכל היותר. ממה שעולה מהטקסט הזה, לא נראה לי שמישהו דקדק במיוחד בעניין, או שהיה לו איכפת אם מדובר ב-10 ימים או 50 יום. בכל מקרה, בכל הנוגע למעצרים מנהליים (פרקטיקה מקובלת לגבי פלסטינים), *המעצר הוא המאסר* וקשה מאוד להבדיל ביניהם, מכיוון שעינוי הדין אינהרנטי למנגנון של מעצר מנהלי, ומכיוון שמעשית פירושה של חתימת שופט על הארכת מעצר הוא עוד תקופה ללא משפט. כמו שאומר היהודי בבדיחה "ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ"? ואם זו היתה כליאה אחרי משפט היית מרגיש בנוח יותר עם מעצר עלום בזהות עלומה ובמתקן עלום?
|
|