בתשובה להאלמוני המזוהה, 05/02/13 22:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האקסיומות האלה - אני לא כלכלן גדול או קטן אבל האקסיומות האלה נראות לי כמו שקר גדול. או, אם להיות מנומס יותר, כמו אמונה מיושנת שנסתרת שוב ושוב בבוני תשלובות מפעלים טכנוקרטיים כגואלי האנושות עלי-אדמות. נניח שחלוקת העושר המדוברת מתבצעת לא-ע"י פריצה לכספת של מר גייטס וחלוקת השלל לקבצנים המסריחים, אלא בתמיכה רחבה עמוקה ואמיתית בעסקים קטנים (כולל מה שנקרא עצמאים), אולי כזו שמתגמלת יותר ככל שהעסק מראה צמיחה מוצלחת (את המדדים אני מותיר לכלכלנים הגדולים), ופחות ופחות מתגמלת לאחר שהעסק הופך בינוני. אנא הסבר לי - איך יכול להיות שבפעולה מסוג זה אני מקטין את הצמיחה ו\\או התחרותיות במשקנו הקט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בפועל בעלי ההון ימהרו ויחתכו את עסקיהם לחתיכות קטנות שעומדות בכל התנאים שלך ל"עסקים קטנים", ידרשו ממך תמיכה בחתיכות המוצלחות ויחביאו את הבינוניות והגרועות מתחת לבלטות. למיטב ידיעתי זו התוצאה היחידה של חוק ברוח זו שהועבר לאחרונה בארה"ב*: אגב, בימים אלו בדיוק אני נושא ונותן עם ממשלה אחת בעניין דומה - הם הכריזו על סיוע נדיב באמת למי שרוצה להקים חברה קטנה (מתחת להון עצמי מסויים וכמות עובדים מסויימת) העוסקת במו"פ ובתנאי שהיא תנסה להעסיק כך וכך מקומיים. לצורך העניין הקמתי חברה בדיוק כזו ובכוונתי לנסות ולחפש עובדים מקומיים כדי לבצע פרוייקט מו"פ שיכולתי לבצע בכל מקום בעולם שיש בו מתכנתים ומתמטיקאים. אם יצליח - יופי. אם לא יצליח, קיבלתי שי נדיב לחג מהממשלה תוך סיכון אפסי מצידי. אני אמנם זריז יחסית, אבל אין לי ספק שתוך חודשים ספורים יתחילו ה E&Y לסוגיהם להציע ללקוחות את המבנה הזה כחבילה מוכנה... (עכשיו ראיתי את הסרטן, אענה מחר, תודה על ההתייחסות) * שים לב לסכומים העצומים שמתחתיהם חברה נחשבת ל"חברת צמיחה מתעוררת" - כבר שם פעלה היד הנעלמה של קבוצת לובי כזו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה גם לך על היחס! (אבל אתה לא מפסיד איזה מיליון או שניים בזמן הזה? לי זה לא משנה כמובן, אני רק מקווה שהיורשים הפוטנציליים שלך לא יחליטו "למזער הפסדים") אין ספק שכך הם יעשו, בעלי ההון, אין ספק. יש כמה מטרות להצעה שהעלתי, חלקן רטוריות: קודם כל, נסיון להפתר מאביוני-וקבצני הקש שאמורים לבלוע את הכסף שייעשק מהנפילים ולשרוף אותו במהלך הילולת שתיה חד-פעמית. אם תשים לב, בהמשך הדיון (שוב התיאשתי באמצע מאיסוף וקישור התגובות הספציפיות) בכל פעם שאלו מופיעים (החלכאים) הם נגררים לכאן בידי "הצד" שמתנגד למאבק בהון קיצוני. המאמר הוא בנושא בעית העושר ולא בעית העוני, אף אחד מהטוענים שמכירים בבעית עושר אינו מתיחס לעוני הקיצוני כתוצאה העיקרית או הבעיתית ביותר (מלבד אולי המגיבה אא ממש לאחרונה), ובכל זאת ההמון-הנבער-וחסר-הכל מוצא דרכו אפילו לתת-דיון סולידי וזהיר בנושאי פנסיה - כציבור שיקבל את מלוא שלל הגזל ויתיך אותו לעדיים במערה שלו. סליחה, אפילו לא זה, זה חסכון וזה שווה בדיוק להשקעה, ירכוש תמורתו אך ורק טלויזיות וכך ייצר טלטלה שתמוטט את כולנו. הרבה יותר גרועה מהטלטלות שמייצרים בני-האלים-הפרוטסטנטיים רק בשביל לשמור על ערנות במשק. אם עוברים בשלום את הזומבים סביב הבונקר של "הצד הכלכלני" מגיעים לטענה שאין בעצם בעיה, ולא כמו שאתה טוען אולי פה למעלה - שאין בעצם פתרון, אלא שהנוסחאות הנכונות מראות שמבנה המשק הוא טוב וכל שינוי במבנה הזה, כשמחושב בזהירות, מוביל על הנייר לקריסה. אז אני רוצה להבין איך השינוי שאני מציע כשמוזן בנוסחאות האלו (שמתעלמות מעיקום השוק ע"י ריכוזי ההון או מחשיבות את התופעה לזניחה) מוביל לקריסה. ולפני שאני מגיע לצד המעשי של ההצעה קצת פסיכולוגיה בגרוש, מכיוון שזה העיסוק הראשי שלי ויש לי ניסיון לא מבוטל בתחום אפשר לסמוך על מה שאני אומר. הסיבה שאני שם מרכאות מסביב ל"צד הכלכלני" היא שלמיטב רשמיי מדובר בעמדה אותה מציגים כמעט כל הכלכלנים הצעירים והמבריקים, והיא נובעת מכך שנצתרכו להשליך את הספקות בשלב מסוים עלמנת להבין את החומר, ומהסביבה בה מצאו את עצמם עם הצלחתם בעולם הכלכלי. אחרי כל זאת, ובכל זאת, אם להגן קצת על ההצעה עצמה: אתה מספר שהחוק האמריקאי הדומה עוקר עוד טרם לידתו וצינור הכספים שלו תועל לצד הקיקיוני. נניח שאיכשהו הצלחנו להעביר חוק כזה ללא עיוות ועם תקצוב עצום הישר מתיקי-ההשקעות הגדולים מגוחכות. אז בעלי ההון אכן מיצרים מצג שווא של חברות קטנות עלמנת לגנוב את הכסף שלהם בחזרה (ויוצאים פטורים מוסרית על הדרך). אבל- א. לפחות זה הכסף שלהם בחזרה ולא כסף של מישהו אחר, אפילו הבזבוז המערכתי יתכן שמחזיר את ערכו בכך שאילץ את הכסף הגדול לרדוף קצת אחרי הזנב של עצמו. ב. בכל זאת מצג השווא דורש מאמץ מסוים ועשוי להכשל פה ושם, ואחוז מסוים מהכסף כן יגיע להיכן שהוא אמור להגיע. כמו בדוגמת העסקים שלך בארץ (המתפתחת?) הנאיבית - גם אחרי שחברות הלהטוטנות הפיננסית יציעו חבילות תפורות של הכשל-והרווח אחוז מסוים מהחבילות האלו ישמש את אלו שחייבים להצליח. ככה כנראה מתנהלת צמיחה בשוק מעוות הון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מציע לא חותר תחת שום הנחה של המודלים המקובלים שדיברתי עליהם, למעשה בתנאים מסויימים זה צעד נבון ושקול1. הטענה היתה כנגד הרעיון שלקחת כסף מעשירים, ולתת לעניים, ימריץ את הכלכלה מעבר לטווח המיידי. אתה מדבר על לקחת כסף (מאיפה?) ולהשקיע אותו, מה שכן יגרום לצמיחה, גם אם הוצאת אותו מהכספת של ביל. 1 שבמקומות כאלו ואחרים גם מיישמים במידה כזו או אחרת של הצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטנת אי השוויון תמריץ את הכלכלה- העניים יוציאו יותר כסף . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הכוונה היתה לקחת את הכסף מהפרטים והארגונים העשירים. בכל דרך (כלכלית) שמישמת את המשמעות המילולית של המשפט הקודם. אז אנחנו מסכימים ששינוי מבני יתכן מבלי למוטט את הכלכלה. מה דעתך בנושא הראשוני של הדיון - האם ריכוז עושר מוגזם זו בעיה כלכלית? האם יש בעיה כזו במשק של ימינו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא בהכרח תמוטט את הכלכלה אם תעשה את השטות שמוזכרת בציטוט, זה פשוט לא יתרום לצמיחה שלה. העפתי מבט על נתונים על הקשר1 בין אי-שוויון לתוצר לנפש וצמיחה, במדינות מפותחות הקשר נראה לי חלש עד לא קיים. אז האם אי-השוויון הוא בעיה כלכלית ? לא (או לכל הפחות לא בטוח). זו עדיין יכולה להיות בעיה חברתית קשה. באופן אישי אני לא רואה באי-שוויון בעיה; עוני זו בעיה, פערים בחינוך זו בעיה, מוביליות חברתית נמוכה זו בעיה, התעשרות על חשבון הציבור במסגרת מונופול כזה או אחר זו בעיה. אני כן חושב (בלי שום נימוק) שפתרון לבעיות האלו יוביל גם לצימצום הפערים. לגבי שינויים במיסוי, בתור מדינה כשאתה מתמודד עם עסקים גדולים, אתה לא תמיד חופשי לעשות כרצונך. את כל הפטורים והתסבוכות המשפטיות אפשר (וצריך) לפתור ולפשט, אבל יש חברות שהבחירה שלהן האם לקיים עסקים בארץ תלויה בגובה המס. לכן לדעתי צריכה להיות הפרדה רעיונית בין חברות שיכולות לעזוב (אינטל, טבע) לכאלו שלא (שופרסל, חברת החשמל, חברות הנמלים, כי"ל וכד') ומס בהתאם. 1 וכמובן שמתאם אין פירושו סיבתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יש לנו פה שאלה ספציפית - אני כן סבור שהון מוגזם (המשתמע מאי שיוויון מוגזם או להיפך) מהווה בעיה כלכלית. גם כשמזניחים את רוב ההשלכות החברתיות העקיפות, זורקים הצדה את העניים, ומתעלמים לצורך החשבון מנושא החינוך. (למרות שאי אפשר להפריז בחשיבות החינוך ע"פ כמעט כל הדעות, ויוצא לי להתרשם אישית מהתפקיד של חינוך בסיסי מכוון בהנצחת פערים מכוונת במדינה מתפתחת... אבל זה לא קשור לבעיה הכלכלית. מתעלם מרגע זה ואילך.) אל דאגה, אני לא אפתיע ואתגלה לפתע כמי שמסוגל לקשר למחקר החד משמעי שאף אחד עוד לא שמע עליו (אני בספק אם יהיה כזה אי פעם). אז אני פונה לדרך טיעון מפוקפקת למדי ונרקיסיסטית מעט (אך ראויה לתחום "המקרו" לדעתי): אני זורק אבחנות וכללים פסאוודו-כלכליים, ואם אף אחד לא מוכיח לי שאני טועה, ובגדול, אני מחשיב אותם לשרירים ומתקיימים. פסוודו-כלכלית א' הרבה כסף מושקע בעסקעות עוקץ. קודם מהצד העוקץ ואחר כך, יותר, מהצד הנעקץ. אין לעסקעות האלו שום תרומה לצמיחה (אם כי הצד הנעקץ משתכנע, ולפעמים נותר משוכנע, שיש). א'-סעיף קטן: הכיווניות של העסקעות האלו, לרוב, היא מאוסף חסכונות או השקעות מרובים לאוסף חשבונות מצומצם יותר. א'-קטנטן: אוסף החשבונות המצומצם שייך או לרמאי קלאסי (ואז הכסף פשוט נזרק לפח, על כל המשמעויות הכלכליות הנלוות לזריקת כסף לפח), או לחבורת "לקוחות אקסקלוסיביים יותר" (כלומר- הכסף מעסקעות העוקץ שלא נזרק לפח מטפס בממוצע למעלה). לדוגמא: כל עסקה תפורה שמאפשרת רווח ללא קשר לביצועים. פסוודו-כלכלית ב' כמות הכסף המושקעת בעקעות עוקץ גדולה יותר כשההון מרוכז באופן מוגזם. הקרבה היתרה בין בעלי ההון שמשתמעת ממספרם המצומצם מקלה על ביצוע העסקעות האלו. זה אולי מתחיל להשמע כמו פסיכולוגיה בגרוש ("מקרו" כבר אמרתי?) אבל אפשר אולי לתאר את זה גם ככה: קיומה של שכבה כלכלית כבדה כספית מחד ומצומצמת מאידך (הכוללת גם גופי-השקעות, לא רק פרסונות) יוצר שוק סגור של עסקעות עוקץ, השוק הוא סגור במובן שהוא תחרותי כלפי פנים - תחרות על השקעה בעסקעות עוקץ אטרקטיביות, אך ההשקעות האלו אינן מתבטאות כהשקעות, או אינן מתבטאות כהשקעות-רווחים באותם הסכומים בשוק "התחתון" כמו בשוק "העליון". דוגמא: גזירת קופונים מפרויקט ממשלתי כלשהו. הבהרה: במהלך כל עסקה כזו מושקעים סכומים בשוק "התחתון", הסכומים האלו לא באמת נבדלים "במספר על הנייר", סכום (מדווח) שמחליף ידיים הוא אותו הסכום לכאורה. הענין הוא (פחות או יותר) שהסכום לא מושקע מתוך תכנון להרוויח סכום קצת גדול יותר בשוק "התחתון" אלא, מתוך מטרה למכור את הרווח הקטן בשוק "התחתון" תמורת רווח גדול יותר "בעליון". רמז: הרווחים הגבוהים יותר בשוק העליון מגיעים מאיפשהו, לא רק מכספי ההון. פסוודו-כלכלית ג' את הסכומים שההון שואב מהשוק התחתון צריך לחסר פעמיים (ולא לחדול מלנהום!), פעם אחת בגלל חסרונו בשוק התחתון ופעם שניה בגלל גלגולו ההמשכי בשוק העליון העוקצי. תזכורת: במונח המונפץ "השוק העליון" אין הכוונה לסך הסכומים שמושקעים ע"י בעלי ההון, אלא לסך הסכומים שמושקעים בעסקעות שהרווח בהן אינו מגיע ממוצר זמין בשוק הכללי. דוגמא: אירגוני פירמידה. הסכומים שעולים למעלה לא חוזרים להשקעה במוצר, אבל כן מושקעים ברכישת פראיירים נוספים. ניסוחים רופפים מאוד, אני יודע. אשמח גם לאיזה סיוע מתמטי בילתי צפוי בנוסף להפרכות שגם עליהן אשמח. -- מעין דוגמא כללית ציורית לרוח הדברים: אירוע בת-מצווה, או בת-מיצבוש', רהבתני ורעבתני ללא כל מידה שמישהו שפוי מסוגל להעלות בדעתו, משהו כמו המידות של אלוהים בערך, ואני מדבר על מיליונים, בו נכחתי כעובד מתאם צד טכני כלשהו. על פני השטח - רווחים מרשימים בעומקם ורוחבם לחברות המספקות שירותים שונים (רק בתחום השתיה-שתי חברות בר, אחת שמתמחה בפנים ואחת שמתמחה בחוץ, אבל גם חברות שעיסוקן לא במסיבות בד"כ- הוצאה לאור שתדפיס מאות עותקים של דמוי-מגזין המוקדש לקריירה המדומיינת של בת ה12 הכעורה כדוגמנית וסלב. אבל זה לא העניין, תיכף אני מגיע לעניין). אז כספים הושקעו בשוק ועובדים אכלו קצת סלמון מעושן על הדרך. קצת מתחת לפני השטח, אבל ברור מקובל ומובן, נמצאים הקשרים העיסקיים הנרקמו או אושררו באירוע והאיתותים למתחרים. אבל השאלה הקבורה היא: לדעתך, כמה מהקשרים החברתיים-עיסקיים האלו התבטאו בהשקעות חדשות, וכמה מהם התבטאו בהסרת כל מיני "מחסומים מיותרים" בדרך לרווחים גדולים יותר מהשקעות קודמות? הביטוי השני זניח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת היה ויכוח ולא היתה דעה אחידה בשאלה, האם מאות מליוני הדולרים שהמדינה השקיעה במפעלי אינטל בישראל, לא היו מניבים תועלת גדולה יותר אם היו מושקעים בתעשיה ישראלית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |