בתשובה לאינקוגניטו, 06/02/13 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק ניטפוקיים קלים: מבחינה מתימטית, סך החסכונות במשק שווה לסך ההשקעות במשק עד לאגורה האחרונה (בלי קשר לדימיון כזה או אחר בין השקעה לחיסכון). נראה לי שהויכוח נובע שהצורה בה כלכלנים מגדירים השקעה לעומת המינוח המקובל. בנוגע ל"זאת נראית לי טענה ללא השלכות רבות" - ההשלכות קיימות מאוד, אבל זה כבר נושא אחר (ומשעמם לא פחות מהנוכחי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או.קי., הגדר השקעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקעה - ניצול משאבים פיננסיים לא לשם צריכה שוטפת, אלא לרכישת נכסים המאפשרים יצירת נכסים נוספים. (כלכלן טוב תמיד יצייר את המטרה מסביב למקום פה החץ כבר פגע. זה מגדיל משמעותית את אחוזי הפגיעה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בערך מה שאני חשבתי. אז למה לשים את הדולרים מתחת לבלטות זה סוג של השקעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדולרים מתחת לבלטה הם לא השקעה אלא חסכון מפוקפק למדי. נניח (לשם הפשטות) שאתה משק סגור של איש אחד ללא מיסים, אינפלציה וצמיחה. נניח שאתה מקדיש חלק מהכנסותיך לקניית דולרים וטמינתם, וקונה פוקימונים בשאר הכסף. מכיוון שאתה העובד, הבעלים, והספק היחיד של מפעל הפוקימונים, המשכורת והרווח שלך היא התמורה לסך התוצר המקומי שהוא עשרה פוקימונים. את הפוקימונים שלא קנית בגלל הדולרים המוטמנים שומרים במלאי, וזוהי ההשקעה (שגורעת מההון ההתחלתי שלך). תרחיש א: כשאתה מרגיש מספיק עשיר, אתה עובר לעבוד בחצי משרה. המפעל מייצר רק חמישה פוקימונים בשנה (ומשלם לך בהתאם), אבל מוכר לך שישה (תוך ירידה במלאי). את ההפרש בין המשכורת שלך לפוקימון השישי אתה מממן מהדולרים שתחת הבלטה. אבל זה לא נורא כי ההון שלך, שנגרע בתקופת ההשקעה, שוב גדל כשמפעל חזר סוף סוף להרוויח אחרי ההשקעות הנבונות. תרחיש ב: נגמר לך ההון והמפעל פושט רגל. מזל שחסכת את הדולרים מתחת לבלטה ליום סגריר. בצירוף מקרים מדהים הסכום שחסכת שווה בדיוק להון שהפסדת במפעל. אולי תקנה בזה את מלאי הפוקימונים מכונס הנכסים ותפתח מפעל חדש. ____ כמובן שבמשק אמיתי יש מסים הגירה צמיחה שינויים אירגוניים אבטלה מבנית ואחרת סחר חליפין שינויים טכנולוגים השקעות מחו"ל השקעות בחו"ל שער חליפין שינוי בהרגלי עבודה ועוד כמה סוכריות וכל קשר בינו לבין הדוגמא לעיל היא היפוטתית, פרט לעיקרון ה"סך ה.." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שהבנתי את הדוגמא. אם אתה משק סגור של איש אחד, אתה לא רק העובד, הבעלים והספק של המפעל הפוקימונים, אתה גם הצרכן, הממשלה, הבנק והבנק המרכזי. ז"א ה"דולרים" הם ניירות שאתה מנפיק לעצמך. אם כל יום אתה מייצר 10 פוקימונים אבל צורך רק שש, אז יש לך ארבע פוקימונים עודף. אתה יכול ללכת ל"בנק" (שהוא אתה) ולהחליף את הפוקימונים ב"דולרים" (שזה, כאמור, נייר שאתה נותן לעצמך), אבל אין שום הבדל בין זה לבין שמירת הפוקימונים עצמם מתחת לבלטה. עכשיו, מכאן, מה זה בדיוק: "ההשקעות הנבונות" בתרחיש הראשון, ואיפה תמצא "כונס נכסים" בתרחיש השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמה שלך יתכן כי לאחר שהמפעל יפשוט רגל הוא לא ישתמש בכסף לפתיחת מפעל חדש אלא ירוץ בצרחות עד אפיסת כוחות. הבעיה הבסיסית בטיעון שלך ( וזה קורה הרבה בנושאים כלכליים) היא שאתה לוקח טענה עם תוקף פסיכולוגי (נניח אנשים עם כסף משתמשים בו לקנות דברים) והופך אותה למשפט מתמטי כלומר משפט שנכון תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרחישים היו חצי בדיחה, ולא אמורים היו לשנות את הטענה שאם מישהו במשק חוסך, מישהו אחר חייב להשקיע (כלומר לייצר מוצר שלא ישמש לצריכה באותה תקופה). בכל מקרה נראה לי שהנושא הזה משעמם כבר את כולנו, סליחה שהתחלתי עם זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |