בתשובה להפונז, 24/01/13 11:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשמע שאפשר לאגד את הסיפור הזה יחד עם ז'אנר האגדות האורבניות בנוגע לראשים וגופות שהראו לכאורה סימני חיים לאחר המוות ובזמן הנתיחה, ז'אנר שיותר ממספק מידע על אודות עולם-המצמוץ-לאחר-המוות, מספק מידע על התייחסותנו למוות, לגילויי הביולוגיה ולחשמל (אני מנחשת שכל הדרכים מובילות לפרומתאוס המודרני של מרי שלי). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטענה הבלתי מיסטית בעליל כאן היא שלוקח זמן למות. די סביר בעצם, אם נזכור שרוב התהליכים הביולוגיים שמעורבים פה הם בסדר גודל של שניות, לא מיקרושניות. זה לא כמו ללחוץ על כפתור הכיבוי במחשב שלך1, ויסלחו לי אנשי הstrong AI. 1 בעצם גם אז זה יכול לקחת זמן, כמו שיודע כל האל 9000, בו אפשר לשיר שירי ילדות למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למחשבים יכול לקחת מעט מאוד זמן "למות" ולכן כל מיני רכיבים דואגים לשמור מעט אנרגיה בקבלים שונים לפעולות כיבוי אחרונות (אני מניח שמדובר על סדר גודל של עד שנייה). אין לי מושג אם זה היה שונה בזמן כתיבת אודיסאה בחלל אבל אני מניח שלא: כבר לא היו אז שפופרות במחשבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כאילו לא ראית את הסרט, או את הקטע המדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקיפדיה התהליך היה השבתה , shutdown , בדומה להשבתה של מחשב. לא הריגה סופית. אם אני זוכר את הסרט הושארו ל האל הפונקציות הנמוכות של תחזוקת החללית. לא קראתי את הספר. לפי ויקיפדיה האל הוחזר לחיים בשנת 2010 אבל גם אז הוא לא תיפקד בגלל נזק למעגלים הדיגיטליים בזמן ההשבתה , לא זוכר יותר פרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמדומני שבעצם הוא מנתק את הזיכרון המרכזי או ה'מוח' של המחשב, ומשאיר פונקציות בסיסיות שמתפעלות את הספינה. בזה זה יותר דומה ללובוטומיה מאשר לחיסול. אבל מאחר ושם כמובן שוכנת הנשמה של המחשב, הרי זה היינו הך ;-) (צפריר, לזה התכוונתי בהערה הקודמת, מצטער אם היא נוסחה כקצרה ומזלזלת ללא כוונת זדון). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |