בתשובה לרון בן-יעקב, 06/01/13 17:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדא הוא על התירוץ לגימיק התווים ולא על היקף המכירות. תמיד מכרו מילים ותווים למוסיקה קלה, יש לי לפחות 10 חוברות על המדף וזה מה שנשאר אחרי כל ההשאלות וההעברות, לך אין? אז מה ההבדל בין זה לבין השיר של בינג קרוסבי מ-1937. כאילו "תווים זה וינטג"'. לכן התירוץ לא אמין, ונשאר גימיק מסחרי במעטפת יומרנית. כמה אנשים מאלה שקנו את הגימיק יודעים ממש לנגן מקריאת תווים בלי לשמוע את השיר קודם? מתי מעט. אז מה הם קנו? הממ, את הגימיק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם קנו את האפשרות לומר "היי, שמעת את החדש של בק? אה, אתה לא קורא תווים? כי אני כבר מנגן אותו cover to cover". ואכן זה נשמע כמו גימיק, רק לא כל כך מסחרי, אם זה מצמצם את קהל היעד בסדר גודל. אבל אולי זה מעלה את רמת המגניבות1. 1 הוא בכל זאת גדל בניינטיז, כן? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |