בתשובה לדב אנשלוביץ, 28/11/12 21:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נזכרתי בעוד פרט בכתבה שהוא מעניין באופן כללי. מיכל קפרא נשאלה: "ההגנה מובלת כרגע ע"י הסנגוריה הציבורית, ויוצא מזה שהמדינה מממנת גם את התביעה וגם את ההגנה". התשובה של מיכל קפרא הייתה משהו כמו: "מה אפשר לעשות. ככה זה אצלנו". ואני שואל: מה רע בכך ? האם האינטרס של המדינה הוא להביא למקסימום הרשעות או להביא למקסימום אמת וצדק ? למה שתהיה הגנה טובה יותר לעשירים ? נהפוך הוא. אני הייתי מחזיק רק סנגוריה ציבורית ואוסר על סנגוריה פרטית. יש אומרים שזה יפגע במקצועיות, אבל לדעתי זה לא חייב להיות כך, והצדק ואי האיפה ואיפה חשובים יותר מהמקצועיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכל תיק שיש ייצוג של הסניגוריה הציבורית (ושל הסיוע המשפטי) כספי המסים מממנים גם את התביעה וגם את ההגנה. לא ברורה לי ההפתעה1 הגדולה שבזה. 1 או הבעיה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי לא ברורה ההפתעה או הבעייה הגדולה, אבל השאלה לא נשאלה על ידי ואני גם לא הייתי זה שענה על השאלה. כיוון שהזיכרון יכול לתעתע, ואני הקלטתי את רוב התכנית, הלכתי וחפשתי את הקטע הזה. ובכן יש כאן ראיון עם הכתבת מיכל קפרא. המראיינת אומרת: הסנגוריה הציבורית ממנת את ההגנה, כלומר נוצר האבסורד שהמדינה מממנת גם את ההגנה וגם את התביעה. ומיכל קפרא עונה: נכון אבל זו היא המציאות הפתלתלה שהביאה למצב הזה. אם כך, הרעיון שזה אבסורד והתשובה שלכאורה מסכימה עם כך שמדובר באבסורד הם לא שלי, ופשוט הבאתי דברים בשם אומרם. אבל אני נצלתי את הקטע הזה כדי לומר עוד משהו. מה דעתך על כך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי המראיינת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטעים שהקלטתי שמה לא מופיע. היא הגישה את התכנית מבט שני שכלל גם נושאים אחרים. שער בלונדיני ארוך. משקפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שאתה שאלת את השאלה או שענה עליה. לא הקדשתי מחשבה עד עכשיו לשאלה האם יש מקום לסניגוריה ציבורית בלבד, אבל אני לא חושבת שיש לזה מקום. יש צורך בסניגוריה ציבורית (וסיוע משפטי אחר מטעם המדינה), לדעתי גם יש מקום להרחיב את הפעילות של אלה, אבל לא נראה לי שהם צריכים להיות האופציה היחידה להגנה משפטית פלילית. אבל כמו שאמרתי, זה לא עניין שהקדשתי לו מחשבה יותר מדי כך שזו לא איזו קביעה נחרצת מצדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לסנגוריה ציבורית בלבד, אפשר לגאול את דיון 90, שבו הציע יוסי גורביץ בדיוק את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי על המאמר של גורביץ. אכן ישנה שם הצעה לפיה הסנגורים ימונו אף הם מטעם המדינה כמו שאני חושב שצריך להיות, אבל גורביץ מתרכז בעיקר בהיותו של הסנגור שותף לפשע, וזו לדעתי סוגיה אחרת שההצעה הזאת אינה קשורה בה ולא תפתור אותה. כי סנגור רוצה לעשות את תפקידו ולהצליח ללא קשר לשאלה ממי הוא מקבל את משכורתו. אם במסגרת מאמציו הוא עובר את הגבול, זו אכן בעייה, אבל בעיה שההצעה הזאת לא תפתור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, במידת מה, אבל לא לגמרי. אם הסנגור הוא מטעם המדינה אז אפשר לפחות להשתדל שהתגמול וההערכה הרשמיים שהוא מקבל לא ינבעו באופן אוטומטי מהצלחתו בזיכויים (כשם שמערכתית משתדלים לא לתגמל שוטרי תנועה לפי מספר הדוחות שרשמו, לפחות לא באופן אוטומטי). אני מניח שאז זה יקל על הסנגור לזכור שתפקידו לאו דווקא לנצח במשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמתבוננים בהתנהגות התביעה בפרשת זדורוב, למשל תגובתם על כך שהראיה הפיזית היחידה בתביעה: טביעת הנעל על מכנסי הנרצחת נמצאה לא נכונה בדיוק כפי שטענו המומחים המתנדבים (אלה שבית המשפט [שאף הוא מקבל משכורת מהמדינה] קרא להם בפסק הדין "שרלטנים מומחים בעיני עצמם") טענו, מבחינים שאין סיכוי שההשתדלות הזאת תישא פרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני לא יודע איך מעריכים, פורמלית ולא-פורמלית, את אנשי התביעה (והסנגוריה הציבורית) בתוך הארגון. אני חושד שכן מעריכים אותם במידה רבה מאוד לפי הצלחתם להרשיע (או לזכות), ולא מנסים להעריך את מידת הצדק שבכך. זה אולי בלתי-נמנע כשהצד שכנגד הוא בעיקרו סנגוריה פרטית, שבאופן מאוד טבעי מוערכת (כספית) לפי הצלחתה לזכות. אם, לפי חזון גורביץ, גם הסנגוריה תהיה כולה ציבורית, אז יש סיכוי שכל השיח ישתנה לכיוון של חתירה לצדק ולא להרשעה מצד אחד וזיכוי מצד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי אותך בעניין זה בדיון 90, תוכל לענות שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעניין לא כל כך פשוט גם מבחינת החתירה לצדק. זאת עובדה ששיטת המשפט התגלגלה לצורתה הנוכחית שבה יש תביעה וסנגוריה. לו כולם היו חותרים לצדק, התביעה והסנגוריה היו צריכים לחתור לאותו מקום, ואז הייתה נשאלת השאלה מה ההבדל בין התביעה והסנגוריה. זה ברור שכל צד צריך לראות את הצד שלו ולהתאמץ ככל יכולתו שיצליח. מכך שזה חותר לכאן וזה חותר לכאן ההנחה בשיטה הזאת שמזה יוצא צדק. אבל בודאי צריכים להיות גבולות למאמצים האלה. למשל ברור שאסור לעבור על החוק, ואולי צריכים להגדיר עוד כמה סייגים. ומבחינה זו איני רואה את היתרון של הסנגוריה מטעם המדינה לסנגוריה הפרטית. אבל, כפי שאמרתי, אני מצדד בסנגוריה ציבורית בלבד, מסיבות של אי עשיית איפה ואיפה בין בעל אמצעים וכזה שאין לו אמצעים. כי איפה ואיפה כזאת היא בהגדרה חוסר צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהשופטת מרים בן פורת ז''ל טענה שצריך לעבור מהשיטה האדווסרית שישראל ירשה מהמסורת האנגלו-אמריקאית לשיטה האינקוויזטורית שנהוגה בצרפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בויקיפדיה על השיטה האינקוויזטורית. ממבט ראשון היא נראית לי מסורבלת וגם לא כזאת שנותנת מענה מספיק לחוסר הצדק שכרוך בכך שבעל האמצעים זוכה ליותר הגנה מזה שאין לו אמצעים. אני עדיין חושב שהשיטה הצודקת ביותר היא קיומה של סנגוריה ציבורית בלבד למול התביעה, כששתיהן מתוקצבות ע''י המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 608882 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא משפט צדק, ואם הגנה פרטית עוזרת לנו להגיע לשם מה טוב, אם הגנה ציבורית אינה מספיק טובה כדי להגיע לצדק, כפי שמשתמע מכך שמי שהפרוטה בכיסו מעדיף הגנה פרטית, צריך אולי לשפר אותה, אבל בטח שלא צריך לפגוע בצדק בשביל זה. אגב, אין לי מושג איך פועלת הסנגוריה, אבל אם אני הייתי המדינה הייתי נותן לנאשם לבחור את עורך הדין שלו מבין עורכי דין אפשריים, לא הייתי רוצה לכפות על נאשם, עורך דין שלדעתו הוא גרוע\לא מתאמץ וכיוצא באלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המטרה היא משפט צדק. איפה ואיפה, שמגדילה את סיכוי העשיר לזכות, היא אי צדק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |