בתשובה להפונז, 27/11/12 15:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי המדינה אני מסכים, אבל מדוע שהפרט יתרצה למות בתאונת דרכים או התקפת לב רק משום שזה דבר שגרתי? כנראה יש כאן איזה מנגנון שמקהה סכנות "שגרתיות", אבל מה הוא מועיל לנו? האם הקטנת הסטרס משתלמת מול ההתעלמות מהסכנה1? אני באמת סולד מביטוח. בזמן שזה עוד היה אפשרי אפילו לא הייתי חבר בקופת חולים. טוב, אחר כך התחתנתי ואשתי הכריחה אותי. 1 יצביע מי שמעולם לא התכופף בזמן הנהיגה לחפש משהו בתא הכפפות או למצער החליף ערוצים ברדיו כשהוא מסתכל על החוגה במקום על הכביש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי במעלה הפתיל, הפרט איננו מתרצה ומשקיע מאמצים רבים בהימנעות מהגורמים הנ"ל. כנראה שהמנגנון מועיל, כי אחרת היית כל הזמן שרוי בסטרס וחרדה מתמידים. זה לא כל כך בריא, ואצל מי שזה חמור מאד יש כנראה טיפול תרופתי. יתירה מזו, גם בעת הנהיגה עצמה לו היית שרוי בסטרס מתמיד, זה מן הסתם לא היה משפר את ביצועיך. זה גם לא היה מועיל באשר ל דיון 3519. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם פרסומת עצמית שמשתמשת בחרדת ביצועים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק בגלל העקה. ההנחה שהשגרה אינה נושאת בחובה סיכונים גדולים מאפשרת הפניית הקשב (שהוא משאב מוגבל1. מסתבר ש"אנרגיה רוחנית" הוא לא אנלוגיה מופרכת) לתחומים בהם הוא יכול להביא יותר תועלת. כלומר, אם רשרוש העלים בפינה של הקניון מתרחש בתדירות גבוהה בשעות הצהריים, אפשר להניח שהוא לא נגרם ע"י נמר, ולהקדיש יותר תשומת לב לקריאות המצוקה של הקופים ליד האגם. זאת ככל הנראה גם אחת הסיבות , או הסיבה לכך שהתגובה לגירויים חוזרים הולכת ופוחתת. _______________ 1- אם טרם הספיקותם, רוצו וקראו את הספר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הרדמות על ההגה? זו כבר שאלה של שיקול דעת לקוי לחלוטין לסכן את החיים ולא לעצור בצד ולנמנם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |