בתשובה לאמ, 20/11/12 19:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ברור עדיין טיבו של ההסכם, ואני לא חושב שצריך לשפוט עימותים מסוג זה במונחים מעולם הספורט, צריך לנסות להבין את המציאות לאחר העימות. אם ההסכם יכלול אחראיות מצרית כלשהיא על עזה מדובר בהישג משמעותי. הסיכוי היחיד לרגיעה לטווח ארוך, היא הכנסת גורם אחראי שיש לו מנוף להשפעה על חמאס לתוך התמונה, והמצרים הם היחידים שאולי יכולים למלא תפקיד זה. מעמדו של החמאס לדעתי התחזק בקרב הפלסטינים זהו מצב גרוע ביותר, ואם מבצע זה יהיה המסמר האחרון בארון המתים של הרשות הפלסטינית, זהו כשלון אסטרטגי מהמעלה הראשונה, למרות שעבור הימין זה יחשב להישג. לגבי כיפת ברזל, למרות הפלא הטכנולוגי, היא לא שינתה את המצב באופן בסיסי, התוצאות מבחינת הרוגים, פצועים, נזק לרכוש, ולפעילות הכלכלית, עבור העורף, היו דומות לאלו מעופרת יצוקה. הפלסטינים פשוט יורים יותר טילים, הגדילו את הטווח שלהם, ואת האפקטיביות שלהם, וכל עוד יש אספקה בלתי מוגבלת של טילים לחמאס המצב ימשך, הסיכוי היחיד להפסקת ההספקה, היא או אחראיות מצרית לגבול או השתלטות מחדש על ציר פילדלפי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי החמאס התרסק. ישראל ומצרים הרוויחו כל אחת לעצמה בצורה בלתי רגילה. כיפת ברזל הכריעה את המערכה. ואם מבצע זה יהיה המסמר האחרון בארון המתים של התיזה לפיה עלינו להעביר עוד ועוד נכסים לידי אש''ף כדי לייצר לעצמנו ''פרטנר'' - זה הישג לא מבוטל בפני עצמו. מילא שהרש''פ מסוכנת לישראל - ולשלום- יותר מן החמאס, היא נשארה ותישאר ברצונה ושלא ברצונה פרטנר למציאות. היא לא צריכה חיזוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי לימין בישראל יש אינטרס בהרס הרשות הפלסטינית ואש''ף, וחיזוק החמאס, שכמובן לא התרסק ולא נעליים. בעופרת יצוקה הוא חטף מכה קשה פי כמה וכמה הפעם אפילו לא דיגדגו אותו, ובינתיים מנהיגים רבים עולים אליו לרגל (מצרים, קטאר, תוניסיה, ותורכיה) כך שהוא יכול להשתחרר מעט מחיבוק הדב האיראני שאיננו נוח עבורו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בעופרת יצוקה החמאס ניצח, ישראל הפסידה. אני לא חושב שיש לישראל או ''לימין'' אינטרס להרוס את הרשות, זו מן הסתם פרשנות פולמוסנית. לדעתי הפזמור משנות התשעים שנחזק את המתונים ונחליש את הקיצונים הוא לוקש שהגיע הזמן להיפרד ממנו. בכל אופן ''העלייה לרגל'' היא לדעתי מראית עין שאין בה ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצח הפסיד אולי גם תגיד לנו כמה כמה מלחמה זה לא ליגת האלופות, אולי תנמק את דבריך במקום לזרוק קלישאות. אתה בעצמך כותב ''לדעתי הפזמור משנות התשעים שנחזק את המתונים ונחליש את הקיצונים הוא לוקש שהגיע הזמן להיפרד ממנו'' וכיון שאין לנו אינטרס לחזק את המתונים לשיטתך אז שתלך הרשות לעזאזל, יהיה רק חמאס ו''את רשות הדיבור ניתן לחבר פאראבלום, רשות הדיבור לחבר תת-מקלע'' ובא לציון גואל. ולגבי ''העליה לרגל'' של מנהיגים ערביים כמה מאות מילוני דולרים מקטאר לחמס אינן מראית עין אלא שינוי אמיתי בשטח לטובת החמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הימין ברובו לא בעד הרס הראשות ו-או החמס, כי זה לא נראה ריאלי אלא אם כן נכבוש מחדש שטחים ונחזיק אותם פיזית. יש חלק מהימין (לדעתי חלק לא גדול) שבאמת רוצה לכבוש מחדש את השטחים שבידי הראשות ו-או החמאס, הרוב מעדיף כרגע לא לכבוש אלא רק להשאיר את השטחים במצב צבאי מוחלש. המצאות מחוץ לשטחים המוחזקים, ברוב המקומות, לדעת הימין ברובו, הוא הרע במיעוטו (שכן החזקת שטחים עם 3 מליון ערבים היא עול כבד מדי מבחינה כלכלית צבאית ומדינית). כמו כן, ברור לאותו רוב בימין שהרס הראשות והחמאס (בלי כיבוש מחדש) לא יביא להקמת ממשל פלשתיני חילופי נוח יותר לישראל. כל מה שישראל יכולה לעשות כרגע הוא "להעניש" מימשל פלסטיני "סורר" כדי שלא יציק יותר מדי לישראל. לא חושב שחמאס צבר יוקרה בסיבוב האחרון. כל גילויי התמיכה בחמאס (חוץ ממצריים) הם העמדת פנים "פטריוטית" או "בחישה מטעמים אינטרסנטים" ולא יותר מזה. העמדת הפנים הזו והבחישה הזו לא השתנו בעקבות "עמוד ענן", זו אותה גברת בשינוי אדרת. היחס של מצריים לחמאס עשוי להיות יחס שונה משאר המדינות האיסלמיות. הסיבה: רצועת עזה גובלת במצריים ויש קרבה רעיונית-איסלמית בין מצרים לחמס. גם יחס זה של מצריים לחמאס לא השתנה בעקבות "עמוד ענן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשות ולא ראשות ומאז ''חומת מגן'' יהודה והשומרון שוב בשליטתנו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |