 |
יש באמת משהו מגונה בהתגוללות על אותם צעירים מתנדבים ובעלי כוונות טובות. זה מזכיר את החידוד השחוק על המורה שרוב תלמידיו חמקו מן השיעור והוא מתגולל דוקא על המעטים שנשארו. אפשר לשער שלצעירים המתנדבים לא חסרים אופציות קצת יותר מושכות מאשר להתגורר בחצי מחיר בקרב מיטב נדכאי ו''מוחלשי'' ישראל. מי שמצפה מסטודנטים ומסתם צעירים להגיח ממיטותיהם עם אור ראשון כאילו היו קיבוצניקים המשכימים לחליבה, אינו יודע מה הוא שח.
יחד עם זאת כדאי להאיר שתי נקודות בעייתיות בעמדתך.
א. דברייך היו מקבלים משנה תוקף במדינה הנגועה ב''קפיטליזם חזירי'' כמו ארה''ב. בישראל המצב יותר דו-משמעי. בהחלט יתכן שבישראל יש בעיה של סוציאליזם מופרז ולא להיפך. כאשר המדינה אינה מצטיינת במיצוי ''חובותיהם'' של בעלי ההון כלפיה, יש בכך מידה לא מעטה של לא תחסום שור בדישו. מדרך העולם הוא שאנשים שהצטיינו בצבירת הון יותר מוצלחים מאחרים בשמירתו לעצמם ולזרעם מאשר אחרים. כאשר מדינה מסכימה לסבסד גורמים אנטי-חברתיים יש בכך יותר משמץ של איוולת ואובדן דרך. מדינת ישראל מסכימה לסבסד ברוחב יד (ככל שאפשר ליחס תכונה כזו לממסד בירוקרטי) גורמים בדלניים ופורשים, מבלי להביא כלל בחשבון את סירובם הגורף לתרום למדינה בכל תחום מלבד התחומים שבחרו הם עצמם לעצמם. מדינת ישראל משכיבה את חוליה המבוגרים והקשים במסדרונות המחלקות הפנימיות ומתחמקת בשיטתיות ממימוש זכותם לחיים של כבוד עצמי תוך שהיא מתעלת את הכספים שגבתה מהם כל חייהם לטיפולי שיניים של ילדים ובני נוער, כאילו בעיות שיניים הן מחלה ממאירה ובלתי צפוייה שהורים מן השורה אינם אמורים להביא בחשבון ואינם מסוגלים לממן. מדינת ישראל אינה בדיוק האבטיפוס הארכיטיפי של מדינה המפקירה את ענייה ומקופחיה לחסדי שמיים ולכן מוטב להיזהר כאשר באים בטרוניות לאלו הממנים את שירותי הרווחה הללו ובד''כ מקבלים מעט מאד בתמורה.
ב. יש דיסוננס גדול מאד בין הכוונות הטובות של המתנדבים והאוטופיזם ב''הודעות לתקשורת'' של בעלי עניין פוליטי, לבין התוצאות הכמעט בלי מוחשות של כל המפעלים הללו. אפילו עליית מחירי הדיור שעליה הצביעו אחדים, אשר מאפשרת היחלצות מן הביצה של מעטים, בסופו של דבר מרעה את מצבם של הרבים הנשארים. אני מסכים איתך שכתבות נוסח אלו שהוצגו בראש הדיון הזה, מונעות בעיקר מן הרפלקס המותנה של ה''מקופחים עלי אדמות'' המסרבים לכל דבר שעלול לפגוע בזכויות המקופח שלהם. אבל, אילו המפעלים הללו היו מוצלחים ''בגדול'', המאמרים הללו היו מתקבלים בזלזול ולעג ולא בדיון רציני. אני מנחש שממילא השקעת הממשלה במפעלים הללו סמלית ועצם התרומה הקטנה שיש במפעלים הללו בכך שהם מציגים ל''ילידים'' עוד ''מודלים לחיקוי'' מלבד ברוני סמים וסלבריטאים עלגים של תקשורת ההמונים, די בהם כדי להצדיק את המפעלים הללו. כל מה שנדרש הוא להוריד את ווליום ההצהרות וההבטחות לעתיד מזהיר המתלווה לפעילויות הללו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש