 |
גם את ג'אדט קראתי; ייתכן בהחלט שגנבתי לו את הרעיון.
לא, גם בספר הטיעון הוא על היקף ההרג (וגם פה, כשמנטרלים את מלחמת קוריאה, יש נתונים שמראים הרבה יותר קפיצות ונסיגות לאורך העשורים האחרונים). וגם פה, יש אפעס די ספק לגבי מהימנות הנתונים הישנים - שלא לדבר על, כמו במקרה המפורסם של הגרף הזה ספק גדול לגבי מידת הייצוגיות של החברות הנ"ל - וההגדרות ההיסטוריות שלו מתמיהות מאוד כל מי שהתעסק בהיסטוריה של הלחימה מאז מלחה"ע II. צריך כמובן לומר שהאלימות ירדה *מאז* מלחה"ע II, בממוצע - אבל השאלה איננה רק מה קרה בעשורים האחרונים, אלא האם אפשר למצוא מגמה מוחלטת. אני חושב שבמקרה כזה עלול להתברר, למשל, שהאלימות באפריקה בשנות התשעים של המאה ה-20 - כולל רואנדה וקונגו, למשל - רבה יותר בממוצע מהאלימות באפריקה בשנות החמישים של המאה העשרים (כולל אלג'יריה). לאורך הדורות, כפי שאמרתי, הבעיה היא בנתונים. יש המעריכים את הטבח של צבאותיו של ג'ינג'יס חאן בארבעים מליונים איש. אני מפקפק לא רק בנתון, אלא בעצם היכולת להעריך אותו.
נאמר ככה: הייתי רוצה להאמין שפינקר צודק, אבל יש לי סיבות לחשוד שזה לא כזה פשוט. עוד בעיה היא, שמספיקה מלחמת עולם אחת או מלחמת שלושים שנה אחת כדי לשבש את כל המגמה למשך הרבה זמן. ואם חלילה הייתה קורה אחת כזו בימינו, ותולדות מלחה"ע הראשונה מראים כמה רחוק יכול להגיע סכסוך קטן שיצא משליטה, סטיבן פינקר היה נאלץ לכתוב ספר אחר לגמרי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש