בתשובה לDelver, 07/11/12 20:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסכים, ייתכן שהמאסר היה אפילו לתקופה ארוכה. מצד שני, איזה ילד משחק היום בחוץ בלי השגחה? הצעה אלטרנטיבית: אם הבריון מציק לילדים רבים, הורה מסור יכול לארגן מיליציה של ילדים שתפוצץ אותו במכות יחדיו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
'' מיליציה של ילדים שתפוצץ אותו במכות יחדיו'' חוששני (מנסיון עגום) שזה עובד רק בסרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בנעורי הייתי חנון. ערב אחד הלכתי ברחוב עם חבר, חנון גם הוא ובעל שיבוש דיבור נורא. נטפל אלינו בריון שכנראה כבר זכה להצלחה בהזדמנות אחרת עם חברי והחל לנדנד בקלוצקאשעס, העיקר להתענג על סירוסי המילים של ידידי. היינו די לקוניים והוא נהיה יותר ויותר עז פנים, הביע התעניינות בשעון של ידידי, קצת טפח עלי פה ושם "ברוח טובה" ובסוף הכניס את עצמו לעלבון על שלא נתנו לו להחזיק את השעון של ידידי. "תן, יא חרא, מה אתה פוחד". ידידי כבר חטף מכות בעבר מהנער הזה כנראה בסיטואציה דומה, אבל מכיוון שהיינו שניים נגד אחד, הוא העז קצת יותר ודחף אותו. הבריון חיכה רק לזה והתנפל על חברי. כשניסיתי להוריד אותו, הוא פנה לעברי ואז חברי ואני, בכוחות משותפים הפלנו אותו. אני התישבתי על חזהו וחברי החזיק ברגליו. הבריון כמובן השתולל ובעט, ואני בלהט המאבק דפקתי לו את הראש במדרכה. "תמסיך, תמסיך" צעק לי חברי "דפוק לו את הרוס עד סימות!". שנינו חווינו פרץ שנאה ופורקן רגשות שאני מתבייש לשחזר עד היום, אבל כמובן שלא הרגנו אותו. בשלב מסויים הבנו שאין לנו איך למשיך את העימות הזה וסתם נתנו לו ללכת. הוא לא ממש ברח, מלמל דברים, אולי "אני עוד אזיין אותכם" או "שניים נגד אחד" אבל הוא עזב אותנו והלך. לא ראיתי אותו עוד ואני בכלל לא זוכר איך הוא נראה. מעולם לא דיברתי עם החבר על הארוע ובעצם הקשר בינינו נותק, אבל כן, לפעמים מיליציה של שניים יכולה להספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לאחרונה עלה ביוטיוב סרטון רב צפיות שמראה שגם מיליציה של ילד אחד יכולה להספיק, כשנשבר1 לו: נקמת החנון 1 כשנשבר לקרבן. במקרה הנ"ל לבסוף גם לבריון המתעלל נשבר משהו, כנראה הקרסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה כמו רימייק לסרט הפולחן למה סומו עדיף על קראטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, נסיון החיים העגמומי שלי כולל חויה (לשמחתי רק אחת) הפוכה לגמרי, ולא היינו רק שנייים אלא כיתה שלמה נגד בריון (אבל בריון אמיתי, מבוגר ושוורצנגרי למדי) אחד. מצד שני לא היינו ילדים, זה היה בחופש שבין השישית לשביעית, בקומזיץ שעשינו על שפת הים; אחרי שהוא נטפל אלינו החלטנו שכולנו ביחד נוכל להביס אותו, אבל מיד בהתחלה אחד מאיתנו (שוב לשמחתי, לא אני) חטף ממנו אגרוף בעוצמה ששיתקה את כולנו. קשה לתאר את עוצמת ההשפלה שהרגשנו, שהתבטאה, בין השאר, בכך שמעולם לא חזרנו להזכיר את הארוע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |