 |
מסכים אתך לכל מילה, רק שצריך להזהר במשפט "עבור רובם ההתנחלות אינה אידיאולוגיה".
מסיבות היסטוריות נוצרה אבחנה בין התנחלות בגושי התיישבות (תוכנית אלון, גוש עציון, הרובע היהודי, מעלה אדומים וכיוב') לבין התנחלות מחוץ לגושי ההתיישבות ("ההתנחלות האידיאולוגית"). האבחנה הזו היא כמובן לצרכי פנים בלבד ואין לה שום משמעות מעשית מבחינת הבדלים בין הישובים השונים. מסיבה זו גם בלתי אפשרי להגדיר בדיוק כמה מתיישבים שייכים לכל קבוצה.
לגבי אלו היושבים ב"התנחלות האידיאולוגית" יקפצו מיד חסידיה ויקשקשו עם קראוונים ועם עשרה ילדים בחדר ומולם יקפצו המתנגדים ויספרו על חווילות יפות ודיור צמוד קרקע. אני חושב שזה לא חשוב. נדמה לי שקצת קשה לדרוש מבני אדם להתיישב במקום מוקף אוייבים וגדרות וגם לגור בצריפים ובפחונים. איכות הדיור היא בודאי מרכיב בתחשיב הכללי, אבל קשה לי להאמין שמישהו מן המתיישבים שם אינו גם חסיד אידיאולוגי.
לגבי גושי ההתיישבות, הטיעון מתהפך על פיו. דוקא המציאות של מתיישבים לא אידיאולוגיים היא הוכחה, כפי שטענת, שההתיישבות הזאת היא מפעל אקטיבי של ממשלת ישראל. אלמלא תמכה הממשלה דוקא בפריפריות האלו, נניח בהשוואה לפריפריות בתוך קווי 67, המתיישבים הללו לא היו שם. הבעיה בחלק הזה של המשוואה היא מי בדיוק מתנגד להתיישבות שם. האם אופוזיציית המרכז-שמאל מתנגדת להתיישבות הזאת? מה בקשר להתיישבות בפריפריה של ירושליים המסופחת? ובכן זוהי אכן התיישבות בחסות הממשלה, אבל מה פסול בכך, אם איש מלבד קיצוני השמאל אינו מתנגד לכך? שוב ושוב אנו חוזרים לפשיטת הרגל של אידאולוגיית השמאל אשר בצפידת מוות נצמד ל"שתי מדינות לשני עמים". האיוולת שבכך נחשפת כאשר משווים את המחיר העצום של פינוי מאות אלפי אזרחים שמחוץ לקווי ה-67 (פלוס כמה אחוזים) מול הסיכויים הקלושים שמישהו בצד השני ירצה להתחייב לתכנית כזו (למשל אם אבו-מאזן יתגלה כמתאבד פלשתיני מסוג חדש).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש