בתשובה לאינקוגניטו, 30/10/12 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נניח שמכונת האספרסו הופכת להיות פופולרית. לאחו זמן מה ממציא מאן דהו את "הקורא בקפה" שהופך את אותן קפסולות אספרסו לספרים רגילים. מה יהיה דינו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי מה הרבותא בהמצאה שלו, גם מכונת האספרסו הופכת קבצים לספרים רגילים. מה שיותר חשוב לא ענית לשאלה שלי, אתה נתת דוגמה למצב שקל לעקוף את המכשול. אני שאלתי מה החשיבות לעובדה שקל או קשה לאכוף את האיסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף דבריך: קל או קשה לאכוף את האיסור או לעקוף אותו? "תוכן שאפשר לעשות איתו רק x" יש רק באגדות. מה שיש בעולמנו הוא תוכן שלא מרשים לך לעשות איתו שום דבר חוץ מ־x. וכאן נשאלת השאלה: איך בדיוק מנסים לא להרשות לך. לדוגמה: היו דברים עגולים שקבוצה קטנה של אנשים טענה שמותר לך לראות רק בחלקים מסוימים של כדור הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאכוף באל"ף. לא ברור לי למה המרכאות, אני מלכתחילה דיברתי על מותר. ===>"איך בדיוק מנסים לא להרשות לך" עכשיו ניסחת את השאלה במילים אחרות אבל עדיין לא הסברת למה היא חשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שדוגמתי לא נכתבה נכון: "הקורא בקפה" קוראת קובץ קפסולה מיוחד ויוצרת קובץ רגיל ללא מגבלות. בעברית קוראים לזה לפעמים DRM removal. אם המכונה עם המגבלות תהיה מספיק פופולרית, סביר להניח שהקורא הזה יווצר. א. אפשר להחליט שהוא לא חוקי: לנסות לפעול נגד משתמשיו ו/או מפתחיו. ב. אפשר לנסות להפוך את ההפצה של הקפסולות למוגבלת. שתי הפעולות הללו ירתיעו משתמשים. ג. אפשר לקוות שהמשתמשים יעדיפו לא להשתמש בקבצים שנוצרו למטרות אחרות. או לא ישתמשו יותר מדי. או אולי שאותו תוכן זמין כבר ממילא בדרכים אחרות. א' ו־ב' יפריעו לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז המצב הוא כזה מציעים לך עסקה שבה תמורת סכום מסוים אתה מקבל ספר רגיל ומטריד אותך שלא חוקי שתיקח שניים ומנסים למנוע זאת ממך. האם זה מטריד אותך גם במקרים אחרים? נניח כשאתה הולך לחנות ספרים וקונה ספר האם מטריד אותך שלא חוקי לקחת שניים והחנות מפעילה אמצעים להקשות עליך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מטריד אותי, מכיוון שעד היום כל הדרכים ליצור מגבלה כזו אפשרו ליצור כל מיני מגבלות לא רצויות אחרות (כדוגמת מגבלות האזור של ה־DVD). ומכיוון שהמגבלות הללו אפשריות, הן ימומשו בפועל. נקודה אחרת שיכולה להיות בעייתית היא שאכיפת מגבלה כזו דורשת איזושהי חומרה ו/או תוכנה ייעודית (בד"כ קניינית, בניסיון מלאכותי להוסיף להגנה), מה שיאפשר בסבירות גבוהה למדי לחברה אחת להשתלט על התחום ולקבוע מחירים כראות עיניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי חנויות רגילות? גם שם יש מגבלות, היום הם אומרים למוכרים לשים עין שאנשים לא לוקחים יותר ממה שהם שילמו עליו, מחר הם ישכרו מתנקשים למנוע מאנשים לטוס עם ספריהם ומכיוון שזה אפשרי זה גם יקרה. אכיפת המגבלה לא דורשת תוכנה, זאת פשוט הדרך הזולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עקיפת המגבלה אם הקפסולות ישתמשו בחומרה ייעודית לא תהיה בעיה רצינית: מספיק ליצור קורא אחד. מכל מיני סיבות מעשיות, זה יכול להפוך להיות פשוט למדי אם הרבה אנשים מחפשים איך לעשות את זה. כל מה שאני מניח שיש לי מכשיר ("הקורא בקפה") שקורא את תוכן הקפסולה (מכונת יצירת הספרים יכולה לעשות את זה ולכן זה אפשרי) ויוצר קובץ מהתוצאה. כשאתה לוקח משהו מחנות רגילה זו גנבה. כשהקורא בקפה קורא משהו מהקפסולה, הוא קורא עותק של תוכנה המקורי. את הקפסולה כבר קנית. האם המוכרים מהחנות יכולים להגיד לך לא לקרוא את הספר עם זכוכית מגדלת בלילה? (כן, הם יכולים, וכן, אתה יכול לזלזל בדרישתם). (למי שלא שם לב,עכשיו החלפתי צדדים ואני פתאום טוען את טענתו של הפונז שהספר האלקטרוני הוא כמו ספר רגיל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שמתי לב שאתה מתחיל לראות את האור :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקיפת המגבלה יכולה בקלות להפוך למגבלה רצינית, כל מה שצריך הוא לתת לך קובץ מוצפן ואת המפתח למוכרים. כמובן שזה מצריך שימוש בתוכנות, לכן אפשר פשוט לשלוח לך דיסק בקופסה נעולה ושוב לתת את המפתח למוכרים. מעולם לא אמרתי שקנית את הקפסולה, עצם העובדה שאתה אוחז במשהו לא אומר שהוא שלך. לדוגמה כשמזמינים ספר ע''י שליח הספר לא של השליח. עתה ניתן ליצור ספר בלי שתתעסק בתוכנות שטנית. אתה תזמין ספר, הוצאת הספרים תשלח באמצעות שליח את הקפסולה לחנות הספרים החנות תדפיס את הספר ותשמיד את הקפסולה ורק אז יזמינו אותך לקחת את הספר. עכשיו אתה אומר שאתה לא מוכן להחליף את השליח. בסדר,זה בסך הכול אומר שתשלם יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת אותי (תגובה 605568 על קובץ שהדבר היחידי שמותר לך לעשות איתו הוא להדפיס ספר רגיל אחד. עניתי לך (תגובה 605574) שהבעיה שלי היא עם "קובץ שהדבר היחיד שמותר איתו הוא x". אם מדובר על הפצה דרך רשת של מוכרים (שידפיסו את הספרים), הרי שיחסם של יצרני הקפסולות למוכרים לא יתמצה בקניה ומכירה חד פעמית. לעומת זאת, אם ספקי הקפסולות יהיו במקרה ערוץ ההפצה היחיד לתוכן מסוים, הרי שהם יהיו באותה עמדה של הוצאות ומפיצי הספרים דהיום. דרך אגב, הניסיון הרב עם ההפצה בתעשיית הסרטים רומז שגם מרשת ההפצה המוגבלת הזו ידלפו עותקים לא מוגבלים. הסיבה הפשוטה היא שעותק לא מוגבל שווה הרבה יותר ונפוץ הרבה יותר בקלות מעותק מוגבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושת הדברים שאמרת נכונים אבל אני לא מבין מה ניסית להגיד בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית צריך לשנות מאוד את השאלה שלך (חנויות זכייני מותג קפה במקום מכונת אספרסו ביתית) כדי שהקשיים שציינתי לא יפריעו במידה מספקת. לכן לא כל כך ברור לי מה הדוגמה שלך נועדה להראות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המכונה לא ביתית (היא גם לא מייצרת אספרסו) אתה יכול להסתכל בערך הויקיפדי ותראה שיש אותה רק במקומות ציבוריים (ספריות אוניברסיטאות וחנויות ספרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מדבר על "מכונת האספרסו" הזוו1 ולא על משהו עתידי: זו סתם עוד דרך להדפיס ספרים. מבחינת הצרכן: הוא קונה ספרי נייר רגילים. לכן לא ברור לי מה אמור להיות מעניין בדוגמה. הנחתי שאתה מדבר על משהו יותר אישי. 1 אבל גרסה שלה שמקבלת קפסולות ספרים ולא קבצי ספרים? למה לטרוח לשלוח 50 קפסולות של "גוונים" למכונה שבסניף עם שליח במקום להעלות למכונה קובץ אחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) זאת לא "סתם" עוד דרך להדפיס ספרים. זאת דרך חדשנית ומהפכנית להדפיס ספרים. למען האמת כבר בדיון הקודם של מה עדיף ספר אלקטרוני או מודפס רציתי להציג אותה כדוגמה לכך שחלק מהיתרונות של ספר אלקטרוני ניתן להשיג גם בספר נייר. 2) ה"קפסולות" אכן קצת מיותרות. מכיוון שהמכונה מחוברת לאינטרנט מספיק שם הספר ואישור קנייה. זאת פשוט הייתה דרך לחלק את הפעולה. 3) מבחינת עיקר הפתיל: הגענו לשתי דוגמאות די דומות שאחת מטרידה אותך ואחת לא. אם המכונה נמצאת בחנות בבעלות פרטית והמוכר מקבל את הקבצים ואסור לו (מבחינה חוקית) להדפיס יותר ממספר העותקים שהוא קנה זה בסדר. אבל אם אדם פרטי מקבל את הקבצים זה לא תקין לאסור עליו להדפיס יותר עותקים ממה שהוא שילם עליו. אנא הסבר את ההבדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אז ירדנו מרעיון הקפסולות. עכשיו חזרנו לנושא הרגיל של קבצים. ציינתי כבר שבעלי החנות איננו סתם האדם מהרחוב. הוא בחר מרצונו החופשי1 להיכנס לחוזה נפרד עם הספק. החוזה הזה הוא כבר מעבר ליחסים הפשוטים של יוצר וקורא. בעלי החנות הוא מפיץ מסחרי. אם הוא מפיץ עותקים שעליהם הוא לא משלם תמלוגים לספק, הוא מפר חוזה עם הספק (עם הספק, ולא בהכרח ישירות עם בעלי זכויות היוצרים). 1 נודה שאולי תעלה בהמשך הדיון: האם ספקי המכונה הם בעלי מונופול ולכן לא מדובר בדיוק על רצון חופשי. גם אם יש מונופול, דרישה כזו מהמפיצים נראית לי כהפרה חמורה פחות של האיזון מאשר דרישה כזו מכל משתמש רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אדם פרטי חתם חוזה עם הספק מרצונו החופשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהו בדיוק הספק במודל שלך? על איזו מכירה בדיוק אתה מדבר? ספר נייר? ספר אלקטרוני? ר' גם הערה 1 שלי בהודעה שאליה הגבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנערף, הוצאת הקיבוץ המאוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזו מכירה בדיוק אתה מדבר? ספר נייר? ספר אלקטרוני? הוצאת הקיבוץ המאוחד: אתה מתכוון לרכישה ישירות מהם או לרכישה מחנות ספרים? אם אני רוכש ספר של הוצאת הקיבוץ המאוחד בחנות ספרים אין לי שום חוזה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד. יכול להיות שקניתי ספר מחנות שקנתה אותו מהוצאת הקיבוץ המאוחד. אבל אז זה בדיוק המצב גם במקרה של מכונת האספרסו (חוץ מהתחשבנויות פרטיות בין ההוצאה לחנות הספרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה קונה מהם זה אישור הדפסת ספר לשימושך במכונת האספרסו. לאחר מכן אם אתה רוצה אתה יכול ללכת למקום שמוכר הדפסות כאלה ולקנות ספר תמורת עלות הדפסתו. אם נוסיף את הקפסולות אתה קונה קובץ שהדבר היחידי שמותר לך לעשות איתו הוא להדפיסו במכונת האספרסו. אם יש לך מכונה כזאת בבית מותר לך להדפיס קובץ אחד אצלך בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יש מכונה ביתית או אין מכונה ביתית (תגובה 605677)? אם יש מכונה ביתית, אני חוזר להסתייגות הפשוטה שלי מתחילת הפתיל: תגובה 605574. יש לי עוד מה לכתוב על זה (בנוסף למה שכבר כתבתי), אבל אני רוצה להיות בטוח שעל זה באמת מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מכונה ביתית זה מה שמטריד אותך אז תסביר איפה הבעתיות. אבל אתה גם צריך להסביר איפה ההבדל בינה לבין מכונה שממוקמת בחנות ספרים פרטית. לדעתי אין הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מתגובה 605708. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוון לשחזר פתילים. בינתיים הנה מערכון מצחיק של מונטי פייתון שגם קשור לנושא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהתכוונת למערכון הזה. הוא קצת יותר קשור לנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שלך מצחיק. אבל כיונתי למה שקישרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, סידרתי קצת את המחשבות והנה תגובה רצינית (או לפחות ארוכה) על העמדות שהוצגו לאחרונה בנושא. העמדה הבסיסית שלי טוענת שלכל אדם יש בעלות על היצירה שלו ואם רוצים לקחת את זה ממנו צריך את ההסכמה שלו או להיות הוגן כאשר העמדה שלי מצריכה את שניהם. לפי דעתי עצם העובדה שהצלחתם ליצור מצב שאנשים עובדים בשבילכם בחינם לא הופך זאת למצב תקין. כשאתם נדרשים לשלם ליוצרים יש לכם שתי הצעות אחת זה שילטון כלומר שהשילטון יקח כסף מאנשים ויעביר אותו ליצרות שהוא מוצא ראויות. במקרה הטוב נקבל יצירות אליטסטיות ובמקרה הרע נקבל מלחכי פנכה. מעבר לזה כלל לא ברור למה כספי המיסים שלי צריכות לממן את הבידור שלך. ההצעה השניה היא פרסומות כלומר הון. הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שהשיקולים לשים פרסומת במקום מסוים הוא לא רק מספר הצופים אלא גם היצירה עצמה. כשבעל עסק מפרסם בתוך יצירה ברור לו שהוא גם עוזר ליצירה לכן הוא יעדיף יצירות שעוזרות או לפחות לא מזיקות לעסקיו. אם לתת דוגמה לתופעה שהכבלים התחילו אותה זה מיקי רוזנטל . די ברור שלולא בולדוג אף אחד בערוץ שניים לא היה חושב לשדר את בולדוזר כי זו יצירה שפוגעת במפרסמים, רק בגלל שהם היו צריכים לתת קונטרה הם שידרו אותה. ובלי בולדוזר גם לא הייתה שיטת השקשוקה שגם אותה בקושי רצו לשדר ובטח שלא בערוץ שתיים. נוסף לכל הצרות אתה גם מעניק לבעלי עסקים כח שאיננו מחויב המציאות. למרות שאפשר כמעט להסתדר בלעדיהם עדיין כדי לתווך בין היוצרים לצרכנים אנחנו צריכים בייביסיטר שידפיס בשבילנו את הספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להסביר לי למה לכל אדם יש בעלות על היצירה שלו? מה בדבר יצירה של אדם שמבוססת על יצירות ודמות של אנשים אחרים? האם לפי דעתך צריך לשנות את חוקי זכויות היוצרים כך שזכויות היוצרים לא יפוגו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שכל הדברים שהשתמשתי בהם כדי ליצור את היצירה הם שלי גם היצירה שלי. גם. לדעתי לא, אבל זוהי נקודת המוצא. אם אתה רוצה שהזכויות יפוגו ויעברו לידי החברה החברה צריכה לשלם. הבעיה שאצלכם החברה לא משלמת כלום ועדיין משום מה הזכויות עוברות אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעולה בראשי הוא ציטוט מיצירה שתחזור לרשות הכלל בראשון לינואר 2044: "My precious!". אתה מקבל מהחברה זכויות על כל יצירה שלך, ללא קשר לאיכותה. אתה באמת רוצה שהחברה תשלם לך? אחרי כמה עשרות שנים רוב ה"יצירות" כבר חסרות ערך (או ליתר דיוק: עולה יותר כסף לשמור אותן ולהגביל את הגישה אליהן). למה שמישהו יטרח לשלם על כל שטות? למי בכלל נטרח לשלם? מיהו הבעלים של תנך גוטנברג? של תנך המלך ג'יימס? של תרגומיו של מרטין לותר? ובאיזו זכות הם הפרו את זכויות היוצרים של מתרגמי הוולגטה, תרגום השבעים, וכל העיבודים הקודמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לגבי היוצר המשוער - לפחות על ידי חלק נכבד מהאוכלוסיה - של תנ"ך גוטנברג וכל העיבודים הקודמים, כמות הזמן והמשאבים שמשקיעים הקוראים הנאמנים1 בו ובסוכניו עלי אדמות היא עצומה גם בימינו. לא הייתי מודאג בעבורם. 1 ואלה שמיסיהם תומכים בהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה לא חייבת לשלם לי אם היא לא רוצה את הזכויות. באמת לא ברור איפה הקושי שלך. רכוש אתה מבין שאסור לגנוב? אז זה יותר פשוט. אם קניתי נייר אז הוא שלי קניתי עט אזי גם הוא שלי. ציירתי קו על הנייר אזי הנייר עם הציור עדיין שלי. לא ברור איפה אתה מסתבך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הרשה לך לצייר קו על הנייר? זו הפרת זכויות הקניין של יורשיו של אוקלידס! זכות הקניין איננה מוחלטת. היא קונבנציה חברתית ומשפטית. למשל, תחפור במעדר שלך באר בגינה שלך ותשאב ממנה מים, המים לא שלך ע"פ חוקי מדינת ישראל. ואם מצאת שם עתיקות - כנ"ל. ואם גילית מרבץ אורניום - אתה אינך רשאי לעשות בו כרצונך. הניסיון להרחיב באופן עיוור את הזכות החלקית לקניין חומרי אל התחום החמקמק של רעיונות, נידון לכישלון. שכפול, שינוי, ושימוש לרעה ברעיונות, היו מאז ומתמיד חלק בלתי-נפרד מהתרבות האנושית. צריך סיבות טובות מאוד כדי לשנות זאת. אי אפשר לומר "קניין רוחני הוא בדיוק כמו קניין גשמי" ולחשוב שפתרת את הבעיות כולן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרחבתי שום דבר. נייר שמצויר עליו קו הוא עדיין חומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי להדגיש שביצירה כיוונתי לProduction (economics) [Wikipedia] בניגוד למשל לפעולות בשוק ההון או פעולות שלטוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה התכוונת. אם אקח שיר שכתבת ופירסמת באתרך הפרטי ואפרסם אותו במיליוני עותקים בעיתון שלי, מי משנינו ראוי לפיצוי על היצירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקוראים! אבל ברצינות, אני. אני עשיתי פעולה פרודוקטיבית בצפייה להפיק ממנה רווח ואחרים השתמשו בה ללא לשלם. זה כמו שתזמין שרברב לביתך ולאחר התיקון תטען שמעולם לא תכננת לשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין. נניח שאתה בסך הכל חשבת וגם כתבת קצת. העיתון השקיע בזה הרבה יותר עבודה. לפי מה שהבנתי ממך העיתון הוא זה שהשקיע כמעט את כל היצירה וזכאי לפיתוי. חוקי זכויות היוצרים טוענים שאתה (המחבר) מחזיק בכל הזכויות. הבנתי אותך נכון? זה משנה אם השיר פורסם מראש כתחביב פרטי או גם ממניעים כלכליים? (נדמה לי שהתפרסמו כמה מקרים דומים של צלמים חובבים שצילמו תמונות להנאתם הפרטית ולתדהמתם הרבה מצאו אותן מככבות בכל רחבי האינטרנט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיתון ''עשה עושר ולא במשפט'' היה אסור לו להשתמש ביצירתי ללא רשות. לא ממש ברור לי מי לדעתך צריך לפצות את העיתון. החוק כיום מניח שליוצר יש פחות כח מלעיתון לכן יש לו הגנה, לא ברור למה צריך להתעסק במקרים קיצוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם ניסיתי לקרוא את תגובה 605952 לאור ההבהרה שבתגובה 606057. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עניתי לאור התגובות הנ''ל. הגבלתי את עצמי רק למקרים שבהם היה שימוש ביצירה לא למקרים שיצירה שנכתבה דומה במקרה ליצירה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפשרויות היחידות למימון שאתה מכיר הן פרסומות או מיסים?! בדיון הזה עלו כמה אפשרויות אחרות (תרומות, כרטיסים, מוצרים נלווים, מוניטין, חתימות...) שמוכיחים את עצמם בחיי היום יום לא רע. את הבעיה של אומנות אליטיסטית ומלכחי פנכה אפשר לפתור (וכבר פתרו) על ידי יצירת מספר מוסדות בלתי תלויים בשלטון שמתחרים זה בזה (מוזיאונים שונים, ערוצי טלויזיה שונים... למה להמציא את הגלגל, מישהו כבר עשה את זה). וכמובן שאומנות שממומנת על ידי השלטון לא חייבת לקבל בלעדיות, ואין מניעה שתתקיים במקביל (ובאמת מתקיימת במקביל) גם אומנות שממומנת על ידי הון (לא רק על ידי פרסומות). למה כספי המיסים שלך צריכים לממן את הבידור שלי? לא צריכים, ובוודאי לא את שלי, אבל לשאלה היותר גדולה, למה אנחנו משלמים מיסים? למה המיסים שלי צריכים לממן את ההשכלה שלך, את הרבנים שלך, את התחבורה הציבורית שלך, את החשמל שלך... וכמובן שמול בעיית המימון האליטיזם ומלכחי הנכה קיימת בעייה הפוכה, של מוצרים שמיועדים לבעלי ההון בלבד. אם, למשל, נדבר על פיתוח תרופות במקום תרבות, אז בעולם בו רק ההון מפתח תרופות אף אחד לא ינסה למצוא תרופה ל<הכנס שם של מחלה קטלנית שהורגת עניים מבוגרים>, ומליארדים יושקעו במציאת תרופה ל<הכנס שם של מחלה שמציקה בעיקר לבעלי הון>. ולנקודת הפתיחה שלך, אנשים לא עובדים בשבילך, הם עובדים בשביל עצמם. אם קיים תוצר לוואי של העבודה הזאת ממנה אתה יכול להנות מבלי שהם ינזקו, למה לא? אם אני מחייך אליך ברחוב, אתה צריך לשלם לי על זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב יותר דומה לכך שאני קונה ספר נייר המוגן נגד העתקה במכונת צילום או סורק, ומגלה שעקב כך, אני יכול לקרוא אותו רק באור יום או לאור מנורות להט ולא בתאורה פלואורסצנטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב של מה יותר דומה לספר נייר וכו' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב שאני קונה ספר אלקטרוני והאמצעים שמונעים את העתקתו והפצתו מונעים על הדרך את האפשרות שלי לגבות אותו או לקרוא אותו באמצעות קורא אלקטרוני אחר מזה שעבורו רכשתי את הספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הנושא כרגע יותר עקרוני ממדיניות ספציפית. 2) כבר דנו בנושא הזה והיו לי שתי טענות: א) אי אפשר להטעות אדם אם הוא יודע את האמת. ב) זה לא קשור כלל לטכנולוגיה. אם חברה משקרת בפרסומים שלה היא עוברת על החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו! במשפט אחד עשית לי סדר בכל הנושא הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |