בתשובה להפונז, 30/10/12 11:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שבמהלך הדיון כבר קיבלת לפחות 3 תשובות לשאלה הזו: 1. מה זה משנה? האם אתה לא משתמש במטוסים בגלל דאגה לפרנסתם של הימאים? לא משתמש במקררים בגלל דאגה לפרנסתם של מוכרי הקרח? לא משתמש באינטרנט בגלל דאגה לפרנסתם של מוכרי האנציקלופדיות? לא קורא ספרים מודפסים בגלל דאגה לפרנסתם של מעתיקי הספרים? לא משתמש בטלפונים בגלל דאגה לפרנסתם של הדוורים? לא צופה בטלויזיה בגלל שאגה לפרנסתם של שדרני הרדיו? העולם משתנה, הטכנולוגיה משפרת את חיינו, אבל כמעט כל המצאה טכנולוגית ששיפרה את חיינו גררה סיכון לפרנסתם של עובדים בשוק. חלקם ידעו למצוא פרנסה חדשה, חלקם לא. זה עצוב, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו משלמים לביטוח לאומי. השאלה שמעניינת אותנו (ונראה לי שזאת השאלה שרצית לשאול) היא: "אם יהיה מישהו שימשיך לכתוב גם בעולם בו התמריץ הכלכלי מכתיבת ספרים הוא נמוך יותר מהיום?"1. 2. היום המצב גרוע הרבה יותר. ברגע שקנית ספר אתה יכול למכור או לתת אותו למי שאתה רוצה. ספריות ציבוריות עושות את זה בחינם ועל פי חוק הסופרים לא יכולים לעשות שום דבר נגד זה. ז"א ברגע שהספר יצא מסטימצקי לסופר אין שום שליטה (או רווח) על מה שנעשה איתו. העובדה שאין לך בעיה עם ספריות ציבוריות, עם מכירת ספרים יד שניה או עם השאלת ספרים אלא רק עם ספרים אלקטרונים גורמת לי לפקפק בכנות דאגתך לפרנסתם של הסופרים. 3. כמו שראינו בתגובה שפתחה מחדש את הדיון (תגובה 605321), דווקא בספרים אלקטאונים המצב הפוך ממה שאתה חושב שהוא. ז"א בעוד שבספרים מעץ מת מאיר שליו הפסיק להרוויח על הספר מהרגע שיצא מסטימצקי, לאמזון יש שליטה די טובה על הספר הרבה אחרי זה, והיא יכולה להמשיך להרוויח עליו, והיא יכולה לדאוג שהסופר ימשיך להרוויח עליו, היא יכולה למנוע ממך להשאיל אותו (או לדרוש ממך תמלוגים לסופר אם אתה רוצה להשאיל אותו) היא יכולה למנוע מספריות ציבוריות להשאיל ספרים לציבור ללא תשלום לסופר (וכן, היא יכולה גם למחוק לך את הספריה רק בגלל ששיקרת בזמן מילוי הטופס2). 1 והתשובה לשאלה הזאת היא די פשוטה לדעתי: סופרים מוכשרים ירוויחו מוניטין, בו הם ישתמשו למכור את כישוריכם שלהם (לפרסומות, לסרטים, לטלויזיה, לעיתונים, לפוליטיקאים, להרצאות, לעבודה כחוקרים או כמורים... לכל מי שמשלם). אם ההפסד שלנו יהיה פחות ספרים של הרלן קובן זה הפסד שאני מוכן לעמוד בו, ואם אתה לא אתה מוזמן לשלוח לו כסף ישירות לחשבון הבנק. 2 כן, אמאזון הפסידה הרבה מהמוניטין האתי שלה בפרשה הזאת, ובצדק. אבל דווקא טכנית היא הרוויחה כמה אגורות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. איש קש שלא מפסיק לצוץ פה. 2+3. אז לדעתך מצב הסופרים דווקא משתבח פלאים בעולם הדיגיטלי. איזה יופי. לא ידעתי זאת, ואם זה אכן המצב, אני יכול לסיים את הדיון שמח וטוב לב. אני, פארנואיד שכמותי, חשבתי שיש בעיית זכויות יוצרים בעולם הזה. זכיתי שטעיתי. 3א. מצד שני, אני דווקא לא אוהב את העובדה שמישהו יכול למחוק את רכושי שקניתי במיטב כספי, וזה אפילו בלי לבקר אצלי בבית. 1 יש אמרה מתימטית ידועה: כל הוכחה של משפט מתימטי ניתנת להסבר פשוט, אינטואיטיבי, בהיר, קצר, ושאינו נכון. זו דעתי על התשובה שלך. ורק דעתי כאמור. 1 המשך, כבר ראינו שאתה מוכן לא להוציא אגורה ולוותר על תרבות, ואני מוכן להוציא מאות שקלים בשנה עבורה. גם זה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה זה איש קש? (ולמה אתה חושב שהוא לא מפסיק לצוץ פה? אולי זה קשור לזה שהוא לא איש קש?) 2. "מצב הסופרים" מה זה בדיוק מצב הסופרים ואיך מודדים אותו? אין ספק שהיום ספר זה מוצר הרבה פחות רווחי, כשאבא שלי היה ילד לא היו טלויזיה וסרטים היו משהו שרואים פעם בשנה, אז הדרך היחידה שלו (ושל בני דורו) להנות מסיפור טוב הוא עם ספר. כשאני הייתי ילד היה ערוץ אחד בטלויזיה וקולנוע היה משהו שרואים ארבע פעמים בשנה, אז ספרים עדיין היו אופציה רלוונטית, היום לילדים שלי יש 20 ערוצים בטלוויזיה, לקולנוע הולכים מידי חודש ויש להם גם מחשב עם גישה למליוני סרטים טובים, הספר צריך להתחרות עם הרבה יותר מתחרים, מתחרים טובים, וזה בהחלט משפיע על "מצב הסופרים" הרבה יותר מהשדים שאתה ממשיך לתקוף. 3. לא יודע למה "מצד שני" (שוב דילגת על כמה מילים?) גם אני לא אוהב את זה. זה עדיין לא קשור לעובדה שזה אינטרס מובהק של הסופרים, וששוב הדאגה שלך לאינטרס של הסופרים נעלמת במהירות שגורמת לי להמשיך לפקפק בכנותך. 1 כשאני למדתי מתמטיקה, בשביל להפריך הוכחות2 היה צריך לעשות קצת יותר מלהגיד שהן לא נכונות (לדעתך). 2 לא שהוכחתי משהו, או שניסיתי להוכיח משהו. 1 - למה זה מתייחס ואיפה ראינו את זה. למה, אגב, אתה מוכן להוציא מאות שקלים על משהו שאתה יכול לקבל בפחות כשלמשהו הזה קוראים "תרבות" ולא כשלמשהו הזה קוראים "קירור"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. + 3. + 1 + 1- שלך, כולם מראים שאו שאתה לא קורא את תגובותי הקודמות, או שאתה קורא אבל לא מבין אותן. אני אתן לך את הקרדיט שהתשובה השניה היא הנכונה. כנראה שצורת הניסוח שלי כושלת בלהסביר לך את הטיעונים שלי, הדגשים שלהם והכיוון שלהם. אני מוכן לקחת על עצמי את הכשלון בלהיות מובן, לפחות לחלק מהמתדיינים כאן. אני לא מוכן - מצד שני - להמשיך ולהסביר כל טיעון בפירוט חוזר ונשנה. מיציתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כשאבא שלי1 היה ילד הוא אולי קרא יותר ספרים ממני2, אבל אני בספק אם היו ברשותו יותר ספרים. ונדמה לי, אם כי יתקנו אותי בני הדור הרלוונטי אם אני טועה, שפעם הליכה לקולנוע הייתה נפוצה יותר, בטרם הייתה טלוויזיה והכרטיסים הפכו ליקרים כל כך. 1 או בני דורו 2 או בני דורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לזכור שבמקביל לעליית מחירי כרטיסי הקולנוע גם רמת החיים בארץ עלתה, ובקצב הרבה יותר גבוה, אבא שלי חי במדינה עניה עם אנשים רעבים ללחם שגרים באוהלים וצריפונים, אני חייתי במדינה שבה טלויזיה בבית היתה סמל סטטוס. נראה לי שעליית מחירי כרטיסי הקולנוע הדביקו את העלייה ברמת החיים רק בעשור האחרון (או בזה שלפניו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק הראשון מראה שאת כנראה צודקת בקשר לטלוויזיה: ממוצעי צפייה 1930-2000 אפשר לקפוץ לגרף בסוף, שמראה צניחה תלולה משנות הארבעים לשנות השישים, ואחוז די קבוע מאז. הלינק השני מראה, במפתיע אולי, שמאז 1995 ועד 2012 מספר הצופים נותר די יציב1, למרות עלייה של כ-100% במחיר הכרטיס. מפסר צופים 1995-2012 1 ייתכן ובשקלול גידול האוכלוסיה יש ירידה מתונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2+3. לעניות דעתי כמות היצירות בעולם ממשיכה לגדול בצורה אקספוננציאלית. נראה לי שהאינטרנט לא הפסיק את המגמה הזו אלא רק הגדיל אותה. אני לא רואה את זכויות יוצרים כדבר שראוי לשמור עליו. זכויות היוצרים נועדו לטעמי להשיג מטרה חשובה: עידוד היצירה. הבעיה היא שהן גם פוגעות ביצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2+3 האינטרנט הוא נהדר, למרות הופעתו כאיש קש. כל טענותי מולו הן כשהוא גורם לנו לחשוב שבזכותו נעלמו זכויות היוצרים מהעולם. כמות, עם זו אינה בהכרח איכות. מן הסתם בעשר השנים האחרונות נכתבו יותר "מאמרים" ויצירות מילוליות ב-N סדרי גודל יותר מכל מה שנכתב לפני כן, וכולן נגישות בבלוגים ושאר ירקות ברשת. אני תוהה - שואל ומשתף בתהייה זו - האם בעוד 30 שנה, כאשר ירצה מישהו להנות מפירותיו התרבותיים הספרותיים והמילוליים של העבר, האם אכן בארון הספרים הוירטואליים שלו היחס בין יצירות העשור הראשון של המילניום לבין יצירות משנות ה-70 של המאה שעברה למשל, יהיה דומה ל-N (עשר ב-N הכוונה). אני רואה את זכויות יוצרים כדבר ש*כן* ראוי לשמור עליו, תוך איזון2 בין עידוד היוצרים לבין הנגישות לקוראים, והשמירה גם על זכות הקנין של הקורא1. 1 בזכות זו אני מתכוון לכך שכאשר שילמתי על משהו, קובץ או עץ, במיטב כספי, הוא נמצא בצורה כלשהיא תחת ידי, כך שמבלי לפרוץ אלי הביתה או לבצע פעולה פלילית אחרת, לאיש לא תהיה הזכות להעלים אותו ממני. ברמה מסוימת זה בדיוק צידו השני של המטבע של זכות הקנין הרוחני של היוצר - זכות הקנין של הצרכן. 2 איזון - מושג המניח שיש דרך אמצע בין אופציות שונות, והעולם מורכב ואינו בנוי משחור ולבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באינטרנט יש המון זבל. רוב התוכן שם הוא כנראה זבל. אבל יש שם גם המון תוכן איכותי. הניחוש (הלא מבוסס שלי) הוא שכמות "החומר האיכותי" גם היא עולה בהתמדה. יכול להיות שיהיו פחות ספרים ויותר קובצי מאמרים וקובצי סיפורים (כמו שבשנות השבעים והשמונים כמעט כל השירים היו בטווח מסוים של אורכים כי זה מה שהרדיו הכתיב). יש לציין שלא מעט מהספרים הקלסיים של המאה ה־19 נכתבו בפורמט דומה של סיפורים שבועיים בהמשכים עבור עיתונים. הדרישה הזו פגמה, מן הסתם, בעלילתם. זכויות יוצרים הן אמנם איזון כמו שציינת, אך הן אינן איזון בין הכותב לקורא. הן איזון בין היוצר (או ליתר דיוק: בעלי הזכויות) לכלל הציבור. היוצרים מקבלים מונופול זמני על יצירתם. לכן מי שמפסיד הוא כל השאר. המונופול הזמני הזה הוא בפועל לפרק זמן ממוצע של מעל למאה שנים, ולכן לא בדיוק זמני מבחינה מעשית (לדוגמה: כל תוכניות הרדיו והטלוויזיה בארץ נמצאות בתוך טווח הזמן הזה). המטרה העיקרית מבחינתי היא עידוד היצירה. מצד שני, תמיד נחמד להשתמש בטיעונים שלך כשמישהו קורא לדברים הללו "קניין רוחני". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |