בתשובה לאיציק ש., 28/10/12 23:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול מאד להיות. דרא"פ היא מדינה מאד גדולה ועשירה ואני מניח כי היכולת להבין באופן מלא את הפוליטיקה שלה מרחוק היא מאד מוגבלת. בגדול מה שאני אומר הוא כי הפוליטיקה של השבט הלבן של דרא"פ התנודדה תמיד בין שני קטבים. בניגוד למה שנאמר בדיון, הבורים דוקא שמרו על קשר על יבשת המולדת (בפרט הולנד וגרמניה) ולאורך כל המאות ה-19 וה-20 הבורים נטו לקוטב הגזענות מבית המדרש הקיסרי ואח"כ הנאצי. מצד שני הקהילה האנגלו-סקסית נטתה לקוטב השני של הליברליזם של האימפריה הבריטית ואח"כ חבר העמים הבריטי. השפעת הקוטב הליברלי לא הצטמצמה במפלגות המיעוט הליברליות (למשל המפלגה הליברלית של אלן פייטון שהוצאה מחוץ לחוק ב-1968 והמפלגה הפרוגרסיבית של הלן סוזמן היהודיה), אלא התפרשה גם לתוך החלק המתון של המפלגה הלאומית (מפלגת השלטון). מסיבה זו הפוליטיקה הדרא"פ היתה תמיד מיזוג של רטוריקה "ניאו"-ליברלית באופן רשמי, וזרמים תת-קרקעיים של גזענות החל ב"ליברלית" וכלה בנאצית ממש (למשל מפלגת HNP של יוג'ין טר-בלאנש שחוסל לפני שנתיים ע"י השחורים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בין האירוניות היותר משעשעות של הגורל נמצאים המקרים בהן שמו של האדם מתאים בצורה כה מופלאה לעיסוקו הציבורי או המיקצועי (כשאני מתכוון ליוג'ין טר-בלאנש, מבלי להלבין פניו ברבים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודוגמא קלסית: "פרופ` משה סיקרון, דמוגרף וסטטיסטיקן, היה מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;" מתוך: דמוגרפיה ישראלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונגן כלי ההקשה הישראלי הכי מפורסם (לא?), חן צימבליסטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם כאלה שהצליחו לחמוק ברגע האחרון מגורלם הוודאי. בני ברק הוא כתב אבל, באופן מפגיע, לא לענייני חרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיונים שכאלה הייתי נזהר מראש עם הצהרות על מי למעלה ומי למטה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |