|
||||
|
||||
אני מסכים עם מה שכתבת. רמת ההפשטה גם מתייחסת לדרך של יצירת דמוניזציה. דרך מאד מקובלת היא על ידי סילוק האנשים ושימוש בשמות עצם מופשטים. לדבר הזה יש שתי רמות. ברמה הראשונה מדביקים לפעילים מהצד השני את הכינוי טרוריסטים.מפעילי אלימות נגד מדינה-טרוריסטים. הפרטיזנים נגד הגרמנים בשיטחי הכיבוש שלהם היו גם כן טרוריסטים. השלב הבא הוא הכנסת כל האויבים הללו תחת שם העצם המופשט טרור. כאן הטרור מפסיק להיות פעולה נגד כוח של מדינה-''נגד גוף ''לגיטימי'' והופך להיות מושג כמעט מתפיסי. הטרור, הקומוניזם העולמי וכד'. משהו שיש לו חיים משל עצמו ללא קשר למטרה מאד ספציפית ומוגדרת. משהו דמוני. |
|
||||
|
||||
נכון. וכדאי להוסיף לרשימת הדוגמאות את אלה הקוראים לישראל ''מדינה טרוריסטית''. |
|
||||
|
||||
תגדיר טרור בלי לציין שפעולות של מדינה באמצעות כוחותיה אינן יכולות להיות טרור. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי למה אתה מבקש ממני הגדרות למושג שכבר הראית שהוא די ריק מתוכן. ''טרור'' הפכה מזמן לסתם מילת גנאי. אפשר לומר ש''טרור'' הוא ''שיטת לוחמה של אנשים שאנחנו לא אוהבים''. נתת כמה דוגמאות לתופעה הזו, אבל ראוי להוסיף עוד אחת או שתיים מן הצד השני של המתרס הפוליטי. |
|
||||
|
||||
אם זאת גישתך אז בעניין הזה אין לנו ויכוח. |
|
||||
|
||||
זה לא מדיוק שאין לנו ויכוח: מפריע לי מאוד סגנון הטיעון שלך, שלעולם לא יזכיר חטאים של "הצד שלך". פעילי שמאל בינלאומיים מכנים את ישראל וארה"ב "מדינות טרוריסטיות", אבל אתה מזכיר דוגמאות מימין בלבד. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאיציק ש. הוא מאלה שמאמינים במה שכתוב בכתבה שצפריר הביא פעם: " ראיינתי את ההיסטוריון האיטלקי הנודע קרלו גינזבורג כשביקר בישראל והוא טבע באוזני נוסחה שאותה אני מתעקש לשכוח: “מהי המדינה שלי? המדינה שבה אני מתבייש” (“השבוע”, 12.11.2010). סנסל מתפעם. “יפהפה, אני מאמץ את ההגדרה הזאת בשתי ידיים. זה נכון, אני מתבייש במדינה שלי, שהיה לה את הכל כדי להצליח. אחרי מלחמת העצמאות שלנו, אלפי בני אדם מכל רחבי העולם הגיעו לאלג’יריה כדי להצטרף אל המהפכה. הכל נהרס באופן הכי טיפשי ומפלצתי שרק ייתכן”. אלא שהמדינה שאיציק ש. אוהב, היא מדינת ישראל ולא איטליה או אלג'יריה! |
|
||||
|
||||
את יכולה לספק לי דוגמאות מהודעות שלך שבהן את מזכירה בהרחבה חטאים של "הצד שלך"? |
|
||||
|
||||
לצערי התגובות שלי לא נרחבות ולא מפורטות במיוחד. אבל ברוב הנושאים לא ברור (לי) מה "הצד שלי". למשל, בתגובה 601802 מוצגת עמדה המכירה בברבריות של המנהג האמור וכן בסבירותו מכוח האינרציה החברתית. לא פעם התערבתי בדיון לטובת הצד ה"ציוני", מבלי להשכיח שזו תנועה שגרמה וגורמת הרבה עוול. גם כאן, הבעתי תמיכה בטיעון של איציק ש"טרור" היא מילה שרוקנה מתוכן מרוב שימוש. אבל מפריע לי שאיציק מזהה את השימוש התעמולתי במילה כאשר היא מופנה לערבים/קומוניסטים/פרטיזנים אבל מצדיק אותו כאשר הוא מופנה לישראל/ארה"ב. |
|
||||
|
||||
להזכירך: הצד שלי הוא מדינת ישראל וארה"ב ידידתה הגדולה.מה שגם אני טוען שיש אלמנטים בהתנהלות מדינת ישראל וגם ארה"ב שניתן לכלול אותן תחת המונח טרור. דומאות? אימון פאראמיליטרים בפורט בנינג לפעילות בדרום אמריקה. הקמת ואימון הקונטראס על ידי ארה"ב-ג'ון נגרופונטה. אלו שתי דוגמאות לדוגמאות רבות. להזכירך: טרור פירושו הטלת פחד. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לצד שלך בדיון. אגב מדוע ארה"ב היא "בצד שלך"? בשל תמיכתה בישראל? |
|
||||
|
||||
לא. כי אנחנו נמצאים בספרה התרבותית שלה אפילו בלי להרגיש. דרך הסרטים וסוגים אחרים של מדיה. בסרטי הפעולה בד''כ ארה''ב היא בצד של הטובים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |