|
||||
|
||||
אני נכשלתי, ניסיתי להסביר, באמת. זה לא שלא קראתי ברצינות את התגובות שלך, קראתי כל תגובה לפחות פעם אחת, זה לא שלא התיחסתי אלהן, כמיטב יכולתי עשיתי, מן הסתם מישהו אחר, עם יכולת טובה ממני להסביר אולי היה משכנע אותך, (ואולי לא), על כל פנים באיזה שהוא שלב הרגשתי שנכנסנו ללופ, ולא רק שזה מתסכל ומוציא ממני תגובות לא ממש לגיטימיות, גם אתה מתחיל לאבד סבלנות. אני אצפה מהצד מעכשיו, בתיקווה שמישהו אחר יעשה עבודה טובה ממני וייקח את הדיון למקום מעניין. |
|
||||
|
||||
או בעברית: ניק, אולי תנסה לכתוב תגובות יותר קצרות, אתה הרי לא רוצה שאני אמות צעירה, נכון? :) :) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או קיי, אז אני אעבור למשרד אחר, אני אדם מאוד נוח לבריות. |
|
||||
|
||||
האפשרויות היחידות לסיום דיון מבחינתך הם או שאני אשתכנע שאת צודקת או שאת תרימי ידיים? האפשרות שאת תשתכנעי לא קיימת? |
|
||||
|
||||
היא קיימת אך לא סבירה וממלא לא זאת הבעיה, אני לא אוהבת להרגיש לכודה בלולאה ללא מוצא כי אני מרגישה, אממממ, לכודה בלולאה ללא מוצא. אני לא אוהבת להרגיש שאני בדיון שמעצבן אחרים, גם את זה שדן איתי וגם את הצופים שמזמן הבינו את העיקרון ומוצאים את ההמשך לא מעניין, לא מהנה, לא פורה, לא תורם. שלא לומדים ממנו שום דבר חדש אלא רק מעלים שוב ושוב ושוב ושוב את אותם טענות. אני לא אוהבת להרגיש שהתיסכול שלי גורם לי לתת תגובות שנתפסות כפוגעות, גם עם אני מספרת לעצמי שאלו עקיצות בלתי מזיקות שאין בכוונתם לפגוע. ובעיקר אני לא חושבת שיש לי עוד מה להוסיף לדיון מעבר למה שכבר כיסינו. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזאת בדיוק הסיבה לתסכול ולתלישת השערות שלך. הרי במקום להעלות ''שוב ושוב ושוב ושוב את אותם טענות'' היית יכולה לנסות טקטיקה חדשה ומעניינת, לענות לשאלות שלי. אבל כשאין תשובות, כשהעובדות מתבררות כסותרות את המטרה שציירת סביב החץ, כשהתשובות שלך סותרות את עצמן פעם אחרי פעם, אז את יכולה לשנות את דעתך או להגיע למצב של תסכול. הבחירה שלך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |