 |
אני סבור כי ההפך הוא הנכון. ככל שהסוגייה האיראנית תהיה מבונאמת יותר, כלומר בבחינת דאגה עולמית כללית, כך ירחק קנה היחס הישראלי מן התוצאה. שהרי דיוני פורום השש כמעט ולא מביאים בחשבון את החרדה הקיומית של ישראל, אלא את משבר החוב באירופה, את נתוני האבטלה באמריקה, את מערכות ההגנה האמריקאיות בפולין וכן הלאה. אני די משוכנע שהחרדה הקיומית הישראלית לא הייתה מובאת בחשבון כלל אלמלא קולות המצוקה של ישראל היו מגובים במה שקרוי האופציה הצבאית. על כן בהתייחס לאלטרנטיבה שאתה מציע לעבור להגנה, הרי שלדעתי היכולת של ישראל לתרגם עוצמה צבאית לעוצמה מדינית באותה מערכה צבאית ומדינית מול איראן ובתת המערכת המזרח תיכונית בכללותה, לא נבנתה מתורת לחימה הגנתית, אלא התקפית. נדמה לי כי התרומה של מערכות ההגנה לעניין זה עבורנו היא טקטית ולא אסטרטגית.
נדמה לי שגם כאשר אתה מתריע מפני שנאה איראנית עתידית, הרי שבתוך תוכך אתה מבין היטב שגם כיום הם לא ממש אוהבים אותך, וככל שהשאלה האם האיראנים יסלחו לנו או לא היא שאלה שצריך לקחת אותה בחשבון, לא רק במישור הרגשי אלא גם בהתייחס למישור של המציאות הפוליטית, הרי שבאותה מידה רשאי ואף מוכרח אתה לשאול האם אנחנו נסלח לאיראנים שבמוצהר מבקשים להשמיד אותנו בעוד שלנו אין שום כוונה מטורפת כזו, ויותר מזה האם נסלח לעצמנו על ששמענו את הקולות, וראינו את המראות ואולי התעלמנו או המעטנו מחומרתם כי נעשנו מורגלים בדה הומניזציה ובשנאה הפתולוגית כלפינו. אגב, האם אתה יודע בדמותו של מי נצטייר המהדי, המשיח המוסלמי שיעי, במדינת איראן בראשית שנות הארבעים?
ואולם נדמה לי כי החשש שאתה מביע מפני נקמה איראנית, מבטא דבר ששנינו יכולים להסכים עליו, והוא שלפנינו תהליך של התעצמות של המדינה האיראנית ובאמת היא המרוויחה הגדולה מן התשישות האמריקאית ומן הואקום שהם משאירים אחריהם. דווקא מכיוון שהנסיגה האמריקאית מן המזרח התיכון ומאפגניסטן הולכת ומעמיקה, החשיבות של איראן בעיני כל אחת ואחת ממדינות העולם הולכת וגוברת. העובדה שלפני ימים ספורים התארחו במדינת איראן נציגים של 120 מדינות, לא משנה כמה הן קטנות וחסרות חשיבות, וזאת בשעה שהמערב מתאמץ בכל כוחו לבודד אותה, היא עדות המלך למעמד האזורי העולה של איראן. לא משנה איך תהפוך את הדברים. זה חוק הכלים השלובים של תנועות יחסי העוצמה ומאזני הכוחות במערכת.
אם וכאשר תהליך ההתעצמות האיראנית ימצה את עצמו, פעם אחת מתוך הצטרפות אל מועדון הגרעין ופעם שנייה מתוך השתלטות על מאגרי הנפט ואפוטרופסות על האוכלוסייה השיעית במחצית עיראק, בערב הסעודית, באזרבייג'אן..לא יישאר לך חצי ידיד בעולם, גם לא ארצות הברית של אמריקה. דמיין לעצמך, אם אתה, הישראלי שהוא האוייב האולטימטיבי של איראן מרגיש מורתע, מה שאולי גם יעודד אותך לבקש איזושהי חסות או פשרה עם המדינה האיראנית, תאר לעצמך מה תרגשנה המדינות האחרות שהן חלשות יותר מישראל. ראה אפוא שהיחס בתוך הברירה בין מלחמת מנע לבין ללמוד לחיות עם איראן גרעינית, שקול, כך לדעתי, ליחס של הברירה בין "על חרבך תחיה" לבין "על גחונך תזחל".
לא רק את פרוייקט הגרעין של איראן אנו שואפים לסכל, אלא את תהליך ההתעצמות כולו. הרתעה גרעינית היא קו ההגנה האחרון. לבסס את האסטרטגיה לפי היערכות על קו ההגנה האחרון, כלומר ללמוד לחיות עם איראן גרעינית, היא כמו להתבצר בתוך מצדה ולחשוב שלא יגיעו אלינו כי לא ישימו לב שאנחנו קיימים. רוב הפוליטיקה הבינ"ל מתקיימת מתחת לרף הגרעיני, אשר לגביה ההרתעה הגרעינית איננה רלבנטית. הם יתקפו אותנו עם נמלים ודבורים וחרגולים ועכברושים עד שניפול.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש