בתשובה לאמ, 10/07/12 8:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במודל ransom ("כופר", כמובן. מוזר שלא חשבתי על כך לפני-כן), כל ההכנסות הולכות למחברים (אם הם בוחרים לשלם לעורך, זו בחירה שלהם; תשלום על הדפסה והפצה לא רלוונטי בעולם הדיגיטלי). בוא וניקח שני קצוות קיצוניים של קשת הסופרים. מצד אחד, נבחן את המקרה של סוֹפר סוּפר פופולארי. נניח שג'ורג' ר.ר. מרטין מחליט לעבור למודל כופר, ודורש 15 מ' דולר עבור הכרך הבא בסדרת "שיר של אש וקרח". אני יכול להבטיח לך שהסכום יאסף תוך פחות מ-24 שעות. למעשה, די ברור שהוא יכול לדרוש פי 1.5 ממה שהוא מקבל כרגע מהוצאת הספרים, והוא יקבל את הסכום הזה. אם הוא רוצה לאמץ את מודל ה"שלבים" של Kickstarter, הוא יכול לנסות משהוא כזה: כל מי שישלם 10 ד' יקבל עותק אלקטרוני של הספר; מי שישלם 15 ד' + משלוח יקבל עותק מודפס; מי שישלם 150 דולר יקבל עותק מודפס חתום; מי שישלם 50,000 דולר יזכה לארוחת צהרים איתו. במצב כזה יתכן בהחלט שיקבל סכום גבוה מהמינימום שידרוש. מצד שני, קח סופר ישראלי מתחיל שכתב את הספר הראשון שלו. כמה לדעתך סופר כזה מקבל כיום על הספר? ברוב המקרים, הסכום נמוך משמעותית מ-5,000 ש"ח לספרים מצליחים יחסית. לספרים שהם רבי-מכר מפתיעים ומוכרים 20,000 עותקים, הסכום מגיע (באופטימיות מופרזת) לפי 10 מזה. עבור הספר השני, הסופר יכול לדרוש (ולקבל) אחוזים גבוהים יותר. סופר כזה יכול לפרסם 80% מספרו (חינם, אלקטרונית, כאמור), ולדרוש כופר של, נניח, 10,000 ש"ח לפרסום סוף הסיפור. אם הספר טוב, בעולם שבו רוב האנשים קוראים את הספרים שלהם אלקטרונית, הרי שהוא יגיע לתפוצה רחבה וייצור "הייפ" וציפייה לפרק הסיום. הסופר זקוק ל-400 איש שיסכימו לשלם 25 ש"ח כל אחד (המחיר של ספר כיום). זה לחלוטין לא בלתי-אפשרי. אם אלף איש יסכימו לשלם את הסכום הזה, ואולי חלקם יסכימו לשלם גם סכומים גבוהים יותר, הרי שלא בלתי-נתפס המצב בו בשורה התחתונה, הסופר הרוויח יותר ממה שהיה מרוויח במערכת הנוכחית גם במקרה של רב-מכר. בספר השני, הוא גם יזכה כנראה לתפוצה רבה יותר מלכתחילה, וגם יוכל לדרוש כופר גבוה יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה עובד (ואני מניח שכן), אני מתקשה לראות למה לא יעבוד מודל התרומות בדיעבד, שנראה לי הוגן ונעים בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמריץ רציני יותר. נקודה נוספת: בעולם שבו עיקר המימון נסמך על תשלום וולונטרי (הן כופר והן תרומות) יש ליוצר אינטרס לפרסם את יצירתו כמה שיותר. אחרים ירצו לפרסם יצירות שמבוססות עליה. לפעמים יהיה מדובר על העתקות פשוטות. לכן חשוב יהיה ליותר לפרסם את יצירתו המקורית כמה שיותר על מנת שמעתיקנים פשוטים יוכרו ככאלו. מן הסתם במקרה הזה רישיונות CC-BY ואולי גם CC-BY-SA יהיו שימושיים להפצת התוכן: שיעשו מה שהם רוצים, אבל שישמרו על שמי. אם יש שימוש ברישיון שלא מרשה הפצה מסחרית, סימן שאין כאן שימוש במודל הכופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין למה בשיטת התרומות יש ליוצר אינטרס לפרסם את יצירתו כמה שיותר, אבל פחות מבין למה זה נכון בשיטת הכופר - אלא אם היא מלווה בתרומות לאחר הפרסום, או שאתה מתכוון לצבירת פופולריות לקראת היצירה הבאה. בנוגע לחוזק התמריץ, זה לא מובן מאליו בעיני. בשיטת הכופר, אם מציגים אותה כמשחק של אינטרסים, ואני הקורא הפוטנציאלי, ואני לא נורא נורא לחוץ לקרוא את היצירה מהר מהר, אני אעדיף לתת לפראיירים לשלם את הכופר ולהנות אחר כך בחינם. אם מציגים את זה כעניין שהוא גם אלטרואיסטי, ומלווה בחינוך, נראה לי עדיף ללכת עד הסוף לשיטת התרומות, שלפחות אין בה את הדימוי הלא נעים של סחיטה (למען השם, הדימוי הפלילי מופיע כבר בשם של השיטה!), והיא לא נותנת לי "פטור מוסרי" מתשלום אם אני קורא מאוחר. האם אני מייצג? לא יודע, זה אולי עניין של טעם והרגשה, וצריך בדיקה אמפירית כדי לדעת מה עובד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבירת פופולריות לקראת היצירה הבאה (או לשם רווח כספי מהרצאות, או כל יתרון אחר, לא בהכרח מוניטרי, שמוניטין ייתן) ומניעה של אחרים מזכיה לשווא במוניטין על חשבון היוצר ע"י העתקות. העתקה היא דבר לגיטימי במערכת הכללים הזו. השמטת הקרדיט (מה יש לנו עם המושגים הכספיים?) הרבה פחות לגיטימית, אם בכלל. יש לי הרגשה ששיטת התרומות לא עובדת בינתיים (מספיק טוב) ולכן אנשים מחפשים חלופות. יש לכם דוגמאות נגדיות? מתחום התוכנה החופשית הדוגמה היחידה שעולה בראשי היא יורבה וכמובן: פיתוח התוכנה שנעשה ישירות ע"י ה-FSF. הזכרתי קודם את הסעיף של איסור השימוש המסחרי. מי שמשתמש ברישיון כזה מניח כנראה שתהיה לו אפשרות להרוויח ממכירת עותקים לשימוש מסחרי ברישיון שונה.כדי שתהיה אפשרות כזו, חייבת להיות ליוצר אפשרות חוקית לשנות את הרישיון על היצירה. מכאן שאם היוצר מקווה "למכור עותקים" לא יכול להתבסס על יצירה אחרת ברישיון CC-BY-SA-NC. לכן סעיף איסור השימוש המסחרי מונע בפועל שיתוף חופשי של התוכן בין יוצרים שונים. ובכל זאת רוב המוזיקה המקוונת ה"חופשית" שאני רואה היא ברישיון הזה. הניחוש שלי היא שיוצרים לא בונים על תרומות אלא מקווים להשיג מקורות מימון חלופיים, ומוכנים לשם כך להפסיד שימוש ביצירות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אפשר לכלול סעיף איסור שימוש מסחרי מוגבל. אני למשל משחררת לפעמים תמונות כשאחד התנאים לשימוש הוא "לשימוש לא פוגעני". זה לא סעיף שמופיע בנוסח השבלוני של רשיונות הCC, אבל הוא מחייב לא פחות מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מחייב לא פחות מהם, אבל לא ברור לי מהי הגדרתו (מעבר להגדרה המעשית: מה שעשוי להיות פוגעני בעינייך הוא עילה לתביעה מצידך. אבל אז כמובן עולה השאלה: מה יקרה אם זכויות היוצרים יעברו לידי מישהו אחר. ע"ע האומן שאשתו חזרה בתשובה לאחר מותו ואני מתעצל לחפש את שמו0). יש כיום עבודה על כתיבת גרסה 4.0 של CreativeCommons. כחלק מהדיון הזה היה מי שהעלה אתמול את ההצעה שהגרסה החדשה לא תכלול גרסאות עם המגבלות של איסור הפצה מסחרית (NC) ואיסור שינויים (ND). כחלק מהדיון שהתפתח סביב זה נראה לי שאפשר לסכם בקצרה את עמדות שני הצדדים. מצד אחד הטענה שרישיונות CC נועדו ליצור קשת שלמה של רישיונות שימוש שכל אחד יכול להשתמש בהם בקלות יחסית וללא צורך בעורך דין צמוד1. השמטת חלק מהרישיונות הללו תסבך את החיים לחלק לא מבוטל מאותם אנשים. מנגד עלתה הטענה שהרישיונות הללו פוגעים ביכולת ליצור אוסף גדול של יצירות שזמינות לקהל הרחב לשימוש חוזר (remix) ולכן המגוון הגדול הזה מבלבל: המשמעות של השם "רישיון Creative Commons" לא ברורה מספיק. יש לציין שבעבר בוטלו רישיונות ממשפחת CC גם משיקולים דומים. לא נראה לי שהפעם יש סיכוי להצעה הזו. בכל מקרה התוספת הזו שלך נראית לי בעייתית משני סוגי השיקולים: מרגע שהרישיון איננו בדיוק נוסח הרישיון הסטנדרטי, הוא כבר פחות מוכר (מה שאוטומטית מכניס יסוד של אי-ודאות לגביו). מכיוון שהוא נבחן ע"י פחות אנשים, יש יותר סיכוי שיש לו השלכות בלתי צפויות2. הרעיון היפה של CreativeCommons הוא לנסות להגיע למצב שבו התיאור התמציתי של הרישיון מתאר את הרישיון מספיק טוב עבור המשתמש הפשוט. כשסוטים מהנוסח שלהם זה פחות ופחות מובטח. ומהבחינה השנייה, ככל שיש יותר מגבלות לא תואמות, מסובך יותר ליצור יצירות שמתבססות על התכנים הללו, אם זה בכלל אפשרי. 0 מהסיבה הזו אחד המבחנים אצל דביאן להיותה של תוכנה חופשית היא: מה קורא אם בעלי זכויות היוצרים עובר פתאום לצד השני ומחליט לנסות לפעול נגדינו בכל דרך אפשרית? האם יש לו עילה לתביעה נגדינו? 1 ואין כאן שום רמיזה. 2 רישיונות CC נוסחו ע"י צוות משפטנים בתהליך מסודר שכלל התייעצויות רבות וגרסאות טיוטה פומביות. ובכל זאת, רק בגרסה הרביעית, 3.0, הצליחו סוף סוף להגיע לנוסח שבו בין השאר יש איזון בין דרישת ה-Attribution לבין הרצון שהרישיון יהיה תוכן חופשי לפי ההגדרה של דביאן. הבעיה העיקרית הייתה, למרבה האירוניה, מהסעיף שנועד למנוע מגבלות DRM. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה לא ממש קשורה. כן,אדוני ראש הממשלה.(3) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהפכת את היוצרות. יובל רבלין, בן זוגה של המשוררת המנוחה יונה וולך, חזר בתשובה, וכבעל הזכויות על יצירותיה, אסר על הקלטה מחדש של שיריה. כמובן שכבר דנו כאן בנושא בדיון 2369. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
0 אלמלא כתב צפריר שהוא מתעצל לברר את שם האומן, הייתי מנחש שזו היתה התחכמות מכוונת, לזכרו של מחברת אתה חברה שלי (שיר) [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן מצוין במפורש בפרופיל הפליקר שלי שאם מישהו לא בטוח אם השימוש שהוא רוצה לעשות בתמונה שצילמתי הוא פוגעני או לא, הוא מוזמן לפנות אלי ולברר את העניין מראש. ייתכן שזו פריבלגיה שלי בתור צלמת - יכול להיות שאם הייתי צריכה לתכנן רשיון שימוש כללי זה לא היה סעיף מתאים. כך או כך, אני משחררת תמונות שונות תחת רשיונות שונים, בין השאר לפי אופי התמונה, והסייג הזה מאפשר לי לחיות בשלווה עם השחרור של חלקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש לכם דוגמאות נגדיות?" אני לא חבר בארגון, סתם מהגג מהכורסה. שמעתי בינתיים רק על רדיוהד ושלום גד שניסו את זה, ולא יודע כמה הצליחו. האם בשיטת הכופר כבר יש יותר הצלחות? בכל מקרה, אני בספק אם הניסיונות שהיו היו כמו בחזון שלי. מבחינה טכנית כן, השאלה היא איך זה מוצג לצרכנים. אולי המילה "תרומות" לא מתאימה לחזון שלי, ועדיף "תשלום שלא נאכף". הרעיון הוא שיוצג לצרכנים באופן ברור שהיוצר מצפה לקבל כסף, שהוא תלוי בזה לפרנסתו (אם זה אכן המצב), ושהצרכן ההגון מצופה לשלם. כמה לשלם, כאן הייתי רוצה שיהיה מין מחירון שמתחשב במצבו הכלכלי של הצרכן ובכמה הוא נהנה (הייתי שמח לשלם מדי שנה ליצירה שחוויתי מזמן ושגם השנה המשיכה להדהד בנפשי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לכופר: נדמה לי שאותו כותב, רפאל הרצוג, הוא דוגמה למישהו שמנסה להתפרנס (בין השאר) מתרומות (או תשלום לא נאכף, כהגדרתך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Humble Indie Bundle זאת דוגמה לשיטת תרומות שעובדת. הנה סרטון שמסביר את העניין: קראתי פעם ראיון עם יוצר של אחד המשחקים שהופיעו ב-אחד ה-bundles, הוא כתב שהוא מרוויח דרכם בערך אותו דבר כמו בתקופה שבה המשחק שלו רק יצא לשוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מספר את זה למי שכתב את תגובה 542891? הם משחקים שם על כבוד ותחרותיות ולכן הם חושפים את נתוני התרומות של קבוצות שונות. בהמשך הם גם הבינו שהם יכולים לקבל יותר "תרומות" אם הם יתנו קצת יותר למי שתורם מעל לממוצע הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, מודל הכופר נותן לתורם תחושה שהוא שותף מראש ביוזמה, ממש כמו משקיע הולנדי באונייה ליאווה, ולא סתם פילנטרופ שמפזר כמה גרושים בדיעבד. כמאמר הפרסומת לטוטו: "גם אני שותף". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. בעצם, אין לי שום התנגדות לשלב בין השניים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |