 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. האקסיומה הבסיסית של הכלכלה היא תופעת המחסור. לו היינו כולנו חכמי זן (או רבי זושא) שמחים בחלקנו לא היה מחסור והיתה מעט מאד כלכלה. 2. מבחינת הטבע האנושי- תופעת המחסור והצמיחה הכלכלית שלובות זו בזו. אנחנו רואים בשוליים מקומות כמו יפאן בהם תופעת המחסור נחלשת בגלל אלמנט תרבותי של הסתפקות במועט, ויחד איתה נעלמה הצמיחה הכלכלית. 3. עבור השכיר כסף הוא האמצעי לפרנס את משפחתו, ולחסוך ליום סגריר. עבור גורמים עסקיים הכסף הוא פוטנציאל, מנוף לביצוע כלכלי. עבור בעלי ממון ובעלי שררה הכסף הוא כוח- יותר מכל דבר אחר הלויאליות של שר למשרדו מתבטאת במלחמה על תקציבים. עבור הבנקים ושאר גורמים פיננסיים הכסף הוא אחד משני המוצרים שהם סוחרים בו- השני הוא סיכון. 4. חשוב מאד להבדיל בין בנקים לבנקים מרכזיים. למרות השם הדומה אלו ישויות מסוגים שונים בתכלית. לא ניתן לאגד ביקורת על המערכת הפיננסית (בנקים, ברוקרים, חברות ביטוח, משכנתאות וכו') ועל המערכת המוניטרית (בנקים מרכזיים) בטור אחד. 5. המערכת הפיננסית היא סוכנת חשובה של הצמיחה הכלכלית. הבנקים מייצרים כסף בכל פעם שהם מעניקים הלוואה. כמו שכתבו בתגובות לפני מושג החוב הוא מושג בסיסי בתרבות האנושית, יותר מכסף. החוב מאפשר להקצות משאבים בצורה יעילה יותר. הבנקים מציעים ריבית לחוסכים ומלווים את כספי החוסכים בריבית גבוהה יותר שמשקפת תוספת סיכון שהבנק נוטל על עצמו. לבנק יש הון עצמי למקרה שהחוסך ירצה למשוך את הפקדותיו לפני שהלווה מחזיר את ההלוואה. שיעור הלימות ההון הוא שיעור ההון העצמי של הבנק מתוך סך ההלוואות שהוא מעניק, ויחס הרזרבה הוא השיעור של כספי החוסכים שהבנק שומר ליתר בטחון ולא מלווה. כאשר יחס הרזרבה הוא 10% הבנק מלווה 90% מהכסף המופקד אצלו ובעצם מכפיל את כמות הכסף במשק פי תשעה. כאשר יחס הרזרבה 5% כמות הכסף במשק מוכפלת פי 19. 6. הבנקאים המסורתיים היו בטבעם אנשים שמרנים בעלי רתיעה מסיכון גבוה. מספר מגמות הצטרפו בעיקר בארה"ב מאז שנות השמונים כדי להפוך חברות עסקיות (כמו ג'נרל אלקטריק וג'נרל מוטורס) לחברות פיננסיות בעלות מטרות קצרות טווח מדי (השורה התחתונה של הדו"ח הקרוב). במקביל, שכלולים בשוקי החוב איפשרו לחברות פיננסיות (כמו האחים לחמן) לפעול במנופים הולכים וגדלים, של פי 40 ויותר, לכאורה תוך ניטרול סיכון החוב. ביטול חוק גלאס-סטיגל בשנת 1999 איפשר למזג בין הגופים המפוקחים בקפידה ובין אלו המפוקחים ברישול ולהחביא סיכונים מפני הרגולטורים. 7. מאז תחילת העידן התעשייתי נעו כלכלות העולם במחזוריות בין תקופות צמיחה ושפל. המחזור הכלכלי נתפס כבלתי נמנע, כאשר תקופות השפל משמשות לניכוש העשבים השוטים. בשנות ה 90', בעקבות תקופת הצמיחה הרצופה הארוכה ביותר (אחרי האטה קלה בלבד בשנת 91') צמחה אשליה של "כלכלת זהבה" שתבטל את השפל הכלכלי. ההיבריס של ארה"ב במחצית השניה של שנות ה 90 הביא את השלטון לחשוב שהוא יכול לווסת את רמת הצמיחה הכלכלית. 8. כאשר הגיע המיתון בשנת 2001 במקום לחבק אותו ניסה הממשל האמריקאי לבטל אותו באמצעים מוניטריים ופיסקליים. אחרי מגמה של ירידה בריבית במשך 20 שנה כבר היתה הריבית די נמוכה אבל הבנק המרכזי הוריד אותה בחריפות. מכאן ואילך נוצרו עיוותים פיננסיים וכלכליים הולכים ומחריפים שנבעו מחוסר האיזון המוניטרי. בועות נדל"ן בארה"ב ובמקומות נוספים היו הביטוי הבולט ביותר של חוסר האיזון. כאן צריך לבוא הסבר על תכליתם של בנקים מרכזיים והאופן שבו הם "מייצרים" כסף. הסבר חשוב ביותר שאני מדלג עליו מתוך עצלות ומקווה שהעדרו לא יפריע לתמונה שאני מצייר. האמריקאים גם ניצלו לרעה את היות המטבע שלהם מטבע הסחר הבינלאומי (חובות החוץ של ארה"ב, לבדה מכל המדינות, נקובים במטבע המקומי שלה) 9.רמות המינוף המופרזות של מוסדות פיננסיים והעדר שיקול הדעת של הנהלותיהם בנטילת סיכונים גרמו לכך שהמשבר הפיננסי סיכן את יציבות המערכת הפיננסית העולמית כולה. הבנק המרכזי האמריקאי נקט בהזרמות כספים אדירות שהצילו את המערכת הבנקאית העולמית וחסכו מאיתנו הדרדרות לימי הביניים אך לא פתרו את הבעיה המקורית של ההקצאות הלא יעילות, והעולם שוקע במיתון. לסיכום- מוסדות פיננסיים בארה"ב ובעולם נהגו בחוסר אחריות משווע מתוך תאוות בצע, היבריס וסתם טיפשות. הרגולטורים לא עצרו בעדם מאותן סיבות. ישנה בעייתיות עצומה בסמכות שהוענקה לבנקים מרכזיים לשלוט על מחיר וכמות הכסף וכרגיל ההתנהגות האנושית תיקח את הדברים לנקודת קיצון. המשבר העולמי עוד לא הסתיים ועוד לא גמרנו לשלם על חטאי העבר. עם זאת אין בקיום הכסף עצמו שום דבר שלילי ותרומת המטבעות הסוברייניים (גם מנותקים מכל עוגן) לצמיחה העולמית לא תסולא בפז. ממשלות אחראיות כמו נורבגיה ואוסטרליה מוכיחות שניתן לנהוג באחריות כלכלית, ואילו יוון ואיסלנד הראו שמדינות יכולות להשתגע על חשבון אזרחיהן. כרגיל בסיפור פרנקנשטיין לא הטכנולוגיה אשמה אלא מה אתה עושה איתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אנחנו רואים בשוליים מקומות כמו יפאן בהם תופעת המחסור נחלשת בגלל אלמנט תרבותי של הסתפקות במועט, ויחד איתה נעלמה הצמיחה הכלכלית." למה אתה חושב כך על יפאן? האם הזינוק הכלכלי שלה בעשורים שהוא התרחש לא היה כרוך באי-הסתפקות במועט? והאם המיתון שהיא נקלעה אליו בעבר ובהווה לא גורם לאזרחיה לדכדוך קשה? האם נכון לתלות אותו בהסתפקות במועט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הזינוק הכלכלי שלה בעשורים שהוא התרחש לא היה כרוך באי-הסתפקות במועט? לא. הוא היה בנוי על יצוא. והאם המיתון שהיא נקלעה אליו בעבר ובהווה לא גורם לאזרחיה לדכדוך קשה? מיתון לא גורם דכדוך. זה שהתוצר לא צומח לא אומר שאתה לא צומח. ואפילו אם כן, מה זה קשור? האם נכון לתלות אותו בהסתפקות במועט? אחת הסיבות. גם הדמוגרפיה של יפן בעייתית. גם היתה בועת נדל"ן. אבל אני מתמקד בערך של ההסתפקות במועט שיש ליפנים כי הוא קבוע ומבדיל ביניהם לבין האמריקאים שצורכים את עצמם לדעת. ליפן היה עשור אבוד, ואחר כך עוד אחד. שום דבר לא הצליח להעיר את הביקושים המקומיים שם כי היפני לא יחליף את האוטו שלו כל שנה רק כי הוא יכול. יש ליפנים נישות של צריכה ראוותנית (מי אמר לואי ויטון?) וחיבה לגאדג'טים אבל בניגוד לאמריקאים ברוב הסעיפים הצריכה שלהם היא צנועה במתכוון. לדעתי לפני עשרים שנה ממש נחלשה ביפן האקסיומה של המחסור1 ומנעה גידול בביקושים המקומיים והנמרים של המזרח הפכו למתחרים רציניים בשווקי היצוא של היפנים וחסמו את הצמיחה מוטת היצוא. 1 נותר מחסור ברור בשטחי מגורים בטוקיו ובזמן פנוי לעובד היפני, אבל במוצרי צריכה היה ליפני את כל מה שהוא רוצה. האמריקאי לעולם אינו מגיע למצב כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפרט על הדמוגרפיה של יפן? אאל"ט ביפן, באופן מסורתי, אוהבים להביא 2 ילדים לעולם, בן ובת, ורצוי שהבת תהיה לפני הבן. איך נטיה כזו יוצרת בעיה? לא יותר מדי ילדים, לא פחות מדי ילדים, וגם לא ילדים ממין אחד בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיעור הפוריות ביפן מסתובב בעשור האחרון בין 1.22 ל 1.39, הרבה מתחת רמת התחלופה של 2 וקצת. תוחלת החיים גבוהה והולכת ועולה, ובסך הכל האוכלוסיה מזדקנת והתחילה בשנים האחרונות להצטמק. גרף אחד שווה אלף מילים מדינות מערביות אחרות סובלות מאותה מחלה כרונית אבל יפן יוצאת דופן במיעוט המהגרים אליה. לצרפת יש את המהגרים מצפון אפריקה, לגרמניה את הטורקים לאנגליה את הפקיסטנים ולארה"ב לטיניים. יפן סגורה בפני מהגרי עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרף מעניין. הסטטיסטיקאי שבי מתעניין - מה קרה ביפן ב-1966? (או אולי, תשעה חודשים לפני 1966?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך תדע. כשיש קפיצה כזו בגרף עתי זה בדרך כלל בגלל ששינו משהו במדידה או בנוסחה של ההצגה. כאן זה נראה סתם נתון שמישהו פעם העתיק שגוי (שנות הששים בלמ"ס של יפן- חישובים עם נייר ועפרון, לכל היותר חשבוניה) ונשאר ככה. למה יש לי פס אדום מתחת למלה חשבוניה? משטרת המחשבות רוצה שאני אכתוב את זה עם שני יוד. לא רוצה! חשבונייה זה מכוער. ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה משתמש במאיית שמבוסס על hspell, ההסבר אמור להיות אי שם במסמך http://hspell.ivrix.org.il/niqqudless.pdf | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, להלן הערותי: 1. עוד גיק חיפאי שעשה עבודת נמלים והקל על חיינו וחיי ילדינו. 2. מצאתי את הסעיף הרלבנטי (סעיף 5.11 אם זה מעניין מישהו) 3. אני אמשיך לכתוב חשבוניה ולהתרגז על הקו האדום. 4. היפנים מטורפים על כל הראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק הערה: במילה חשבונייה, היו"ד הראשון תורם להברה לפניו "ני" ומציין תנועה, והיו"ד השני הוא בעצם העיצור של ההברה האחרונה "יה". לכן יש הצדקה מלאה לשימוש בשני היו"דים. אני תוהה אם בהשמיטך אחד מהם, אתה: 1. משמיט את הראשון, מאחר ואתה מעדיף כתיב חסר (ועל אותו משקל יכולת לכתוב גם חשבניה בחולם חסר). 2. משמיט את השני , וזה כבר נראה לי פשוט שגוי (ועל אותו משקל יכול לכתוב חבוניה, חשוניה, ואפילו ויה) 3. כל הוויכוח הזה על קוצו של יו"ד לא מטריד אותך וסתם שני יוד"ים רצופים עושים לך בלגן בעיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקרון צדקת- 3. בסך הכל אני רוצה להמשיך לכתוב איך שאני רגיל, ואני לא רגיל לשני יודים במילה חשבוניה. הרבה פעמים כתיב מלא מעצבן לי את העין (העיין?) ובמקצת המקרים כבר התרגלתי, כמו במלה מילה. עדיין מצחיק אותי הכתיב המלא בבטוי "מילה בסלע" - זה מה שעשו אנשי שכם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שזה מה שעשה אברהם אבינו בכבודו ובעצמו, אתה לא משער שהוא השתמש בלהב מפלדת אל-חלד1. בסוף יתברר שזה מה שהוא עשה לבנו על ההר ההוא, וצלם עובר אורח צילם את הסצינה והוציא אותה מהקשרה. זה עדיין יכול להסביר למה יצחק לא דיבר איתו יותר לאחר מכן. 1 אבל אולי בברזל סתם, אם כי כמדומני ראשי החץ היו עשויים אבן ועשו מלאכתם נאמנה, אז למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה עשה אברהם, אבל ציפורה השתמשה בצור, ויהושע ב''חרבות צורים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם חי לפני תקופת הברזל, אבל אין דופי בצור, נתז חדש של אבן צור חד כאיזמל מנתחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כך חשבתי, תודה על האישרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש 2: השנתון של הירושימה הגיע לפרקו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסביר את הירידה בילודה, מספר האצבעות הכולל היה צריך להשאר אותו דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדהים! זה אמיתי העניין הזה? ואני חשבתי שלי יש הסברים מקוריים ומוזרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, למרות שרוב היפנים הינם אתאיסטים (או אגנוסטים), נמנע מהם להיות עם הבחירה של דוקינס. סיבה אחת לכך היא עושר הטקסים הדתיים המלווים את היפני מלידה ועד קבר, בד"כ של יותר מדת אחת. למשל, בד"כ הלידה מלווה בטקסי שינטו, ואילו אל אבותיו נאסף אדם במסגרת הבודהיזם. אפשר גם למצוא כמרים המשיאים זוגות בכנסיות, כאשר לא החתן, לא הכלה ולעיתים גם לא הכומר מאמינים בבנה של הבתולה. הסיבה השניה לכך שאין עם זה נושא את הבשורה החילונית היא ריבוי האמונות הטפלות בקירבו. אחת מהן קשורה בשנה בה נולדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדהים! הנה מאמר מדעי שגורס גם הוא שמדובר באמונה טפלה: Increased induced abortion rate in 1966, an aspect of a Japanese folk superstition. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |