בתשובה לשכל ישר, 19/08/12 5:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לזה אתה קורא אמון? רוב המוכרים בישראל (ובכל העולם המערבי) מוכנים לתת לי מוצרים אמיתיים תמורת העתקה של סדרת מספרים המוטבעת על חתיכת פלסטיק. לזה אני קורא אמון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כשאתה נותן סדרת המספרים, רוב המוכרים הולכים ובודקים משהו עם מישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא, הם נותנים אמון בבדיקה מול חברה פרטית לעומת מתן אמון בבנק הממשלתי של המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם יודעים שהחברה הפרטית תפצה אותם אם תהיה תקלה בתהליך. כשמוכר א' מקבל שטר הוא לא מתקשר לבנק ישראל בשביל לאמת את המספר הסדרתי של השטר. כשמוכר ב' מקבל כרטיס אשראי המחשב שלו מתקשר לחברת האשראי ובודק אם יש "אישור" לפעולה. אין בעייה לייצר מספר אשראי 'תקין', אבל ברוב המקומות לא יסכימו לקבל אותו כי הפעולה לא תקבל את אותו אישור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך זה בעולם, אבל בישראל, אם בעל הכרטיס מתכחש לעסקה ואין באפשרות בעל העסק להוכיח שבעל הכרטיס הוא אכן הקונה, העסקה מבוטלת ובעל העסק מפסיד את הכסף. בעסקאות טלפוניות או באינטרנט הוכחה כזאת עשויה להיות מסובכת. לדוגמה, אני בצעתי מספר לא קטן של קניות בכמה מאות דולרים בזמן ששהיתי במלון בארה״ב ומסרתי את כתובת המלון למשלוח המוצרים. לו מישהו מאורחי המלון היה משיג את פרטי הכרטיס שלי (לפקידי הקבלה במלון, למשל, היו פרטי הכרטיס והם יכלו להעבירם לכל אחד) הוא היה יכול לחגוג על חשבון בעלי העסקים באזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוכרים אולי מאמינים שהכרטיס שלך. מצד שני - הם לא מאמינים שהכרטיס עובד, או שיש לבעלים שלו כסף בחשבון - את העובדה הזו הם מאמתים מול חברת האשראי. אגב, יש מקומות בעולם (כמו שבדיה) שבהם צריך להקיש את ה PIN בכל רכישה באשראי (כולל כרטיס אוטובוס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה התחתונה, הם מאמינים שהם יראו את הכסף (שהם מאמינים שיש לו באמת ערך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החישובים בנויים על סיכומי השורה התחתונה. גם בסופרים גונבים והבעלים מנסים בכל מיני דרכים להלחם בתופעה. כל זמן שבסה''כ השיטות (כרטיסי אשראי ושיטת המכירה בסופר)מאפשרות להרוויח -הגנבות הן תקורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם בודקים שסדרת המספרים קיימת. הם מקווים שמכך אפשר להסיק שמי שמולם מורשה להשתמש בסדרת המספרים הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כל פעם נדהם איך אפשר למסור בטלפון רשימה של מספרים ובתמורה ישלחו סחורות לכל כתובת אקראית שימסרו להם. מה מונע מזבן או מלצר מלאסוף רשימה של מאות פרטי אשראי, כולל הספרות ה"סודיות" שכתובות מאחורי הכרטיסים ואז לחיות על פיצות חינם עד סוף ימיו ( כמה מאות פיצות בוודאי שיהרגו אותו מסתימת עורקים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר היכן קראתי זאת (באייל?) אבל אם אתה מנסה להמנע מסיכוי סביר שתתפס: הונאות אשראי הם תחום שאפשר לעשות ממנו כסף אבל אי אפשר להתפרנס ממנו. בכל אופן, הכתובת תסגיר אותך - אני הייתי מזמין רק בטייק-אווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל המחיר של זה הוא עמלה גבוהה יחסית על תשלום בכרטיס אשראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמלה הגבוהה לרוב מושתת על בית-העסק. ברוב המקומות, בטח במסעדות וכד' - אותו זבן או מלצר לא יצטרך לספוג אותה. זה המקום לקשר לדילברט הרלוונטי: http://dilbert.com/strips/comic/1996-01-11/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שלי היה לחכות לשליח מתחת לבית, כל פעם בבית אחר, האם בטייק-אווי לא ירצו לגהץ את הכרטיס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלק מהמקומות אפשר לשלם מראש באשראי, ורק לעבור בכדי לקחת את האוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסוכן ברגע שמערכת אוטומטית כלשהי של חברות האשראי מזהה שהבעלים האמיתי בחו''ל כרגע, או באילת. או אם הכחשת העסקה תוביל את חברת האשראי לפנות לבית העסק ולבקש את הצילום ממצלמות האבטחה. כנראה לא סכנה פרקטית, אבל רק בגלל שאין הרבה שמנסים את ההונאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצטרך גם להתקשר מטלפון ציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה טובה, או מסלולרי חד פעמי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |