 |
חגי חביבי, חלק מהדוגמאות שהיצגת כאן אינן דוגמאות מיצגות של שום סגנון מוסיקלי. פאט מתיני נחשב למהפכן בשדה הג'אז, ורבים (ובינהם גם עבדך הנאמן) מסתפקים בהערכה מקצועית לגיטריסט מצוין ולא יותר מזה. אל ינקוביץ' הוא אמנם מצחיק ומקסים, אך להחשיב אותו כמוסיקאי ברמה גבוהה זו כבר הגזמה... בנוסף לכך, ההומור שלו הוא מאד אמריקאי, וחלק ניכר מהבדיחות מוחמצות ע''י הקהל הישראלי.
בנוגע לדוגמאות האחרות, הן מה שאני אוהב לכנות ''מוסיקה למוסיקאים''. יצירות מעניינות מבחינה מסיקלית, אינסטרומנטליות בבסיסן, ורובן ככולן אינם מיועדות לריקודים. מוסיקה טובה לא חסרה, אך לצפות מההמונים ההדיוטים להאזין בהנאה ליצירות מורכבות ומשעממות כמו אלו,כמוהו כלצפות מילד בן שש שיעריך סרטים של אינגמר ברגמן. מוסיקאי מכר שלי אמר פעם בנוגע לדיסק שהוציא, ''יכלתי לעשות את זה יותר טוב, אבל רציתי שזה יצליח.'' - משפט גאוני שאני נהנה לצטט בכל הזדמנות שיוצאת לי.
מבחינת הקהל - קיטש מוכר, שיר קליט חייב להיות בעל מלודיה פשוטה וחוזרת על עצמה, ומקצב שמתאים לריקודים חייב להיות פשוט מבחינה ריתמית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש