 |
|
 |
||
|
||||
 |
ודאי. ל"פ היא חלק חשוב ביותר בכל מערכה. יש תמונות שניצחו מערכות ויש גם כאלו שגרמו להפסד |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק: התמונה המפורסמת של הנפת הדגל באיוו ג'ימה [ויקיפדיה] צולמה ע"י צלם עיתונות אזרחי (שנילווה למזכיר הצי אשר ביקר שם, וביקש להוריד את הדגל שכבר הונף שם בפעם הראשונה). בכל מקרה קשה להגיד שהתמונה הזו ניצחה מערכות. במרץ 1945 היפנים כבר היו על הקרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל ידוע, ובכל זאת זו תמונה אייקונית שהיתה (ועדיין יש לה, במידה רבה) חשיבות רבה במסגרת המורל בחזית ובבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא סייעה לגייס כסף להמשך המלחמה. ________________ להערכתי, יש בהחלט מצב שלאחר סיום המלחמה באירופה, לא מעט אמריקאים סברו שזהו, אפשר לסיים את המלחמה ולהניח ליפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה, וגם סייעה להפוך את סיפור איוו-ג'ימה מסיפור של קרב שהסתבך ואולי היה מיותר ולא שווה את המחיר - כפי שדעות נפוצות בארה''ב סברו באותה עת, כולל שאלות נוקבות בעיתונים - לסיפור של הגבורה האמריקאית המוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרבות שמסתבכים הם אלה שמביאים מור"קים משוכללים. קרב שהולך חלק ויעיל בד"ך לא זוכה לפרסום. _______________ הנה קרב תל עזזיאת [ויקיפדיה]. לפני הקרב בנו מודל בגודל אחד לאחד של המוצב והתאמנו עליו. המוצב נכבש ב"דייקנות, מהירות ומינימום נפגעים", אם לצטט את הדודה. מי חשב שתהיה בעיה עם המוצבונצ'יק ההוא, תל אל פאחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע כמה המידע בויקיפדיה מדויק. נראה כאילו חלקו הועתק מילה במילה מהערך של תל פאחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק, לשניהם יש מקור משותף: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריכה מראה מקום כלשהו... ___________________ הידע מגיע מתקופת שירותי בצבא, כמחברת מור"קים לעת מצוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בניווט היא דייר קבוע בפרקטיקת המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לתומי חשבתי שהתמונה הזאת זה מה שניצח את המלחמה ההיא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל אחת התמונות שבאמת היו בעלות חשיבות רבה במסגרת המוראל בחזית, היתה זאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהמלחמה אכן פוגעת קשות בכושר השיפוט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה שמעמיסים ומניפים היסטוריה מזויפת. רואים שהטאליבן למדו משהו מהפלסטינאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי הסייפא - תיאור המצב של היפנים כ"על הקרשים" במרץ 1945 קצת מתנגש עם כך שלקח עוד 5 חודשים ושתי פצצות אטום כדי שגם הם יודו בכך וייכנעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסורת היפנית דורשת יותר מ 5 חודשים כדי להכנע גם כשהכל אבוד. למעשה , אם היו עדיין מתעקשים על המסורת לאחר הילד הקטן והגדול , טרומן היה יוצא 'בנט' ,לנוכח העובדה שרק 2 בומבות היו במלאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לתמונות ממערכות ישראל, אבל אם אתה אומר שהיה פוטנציאל לתמונות הרות גורל כאלו גם אצלנו, ורק במקרה לא היו, אז אני מסכים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |