בתשובה למיכאל שרון, 07/03/02 7:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשפרצה מלחמת כיפור שהיתי מזה זמן רב באנגליה. בין השאר עבדתי בחברה לטיסות שכר לסטודנטים (כמו איסתא, שלא שזו שלי היתה איטלקית). הוצפנו במבול של ישראלים, מצרים וסורים, כולם מנסים לעלות על טיסה כדי לחזור הביתה להילחם. היה משעשע למדי לראות אותם עומדים זה לצד זה. מובן שאיש מביניהם לא כיבד את מסורת התור האנגלי המפורסם. לי עצמי נודע על פרוץ המלחמה כשנסעתי לעבודת סוף השבוע שלי (מוזגת בפאב). מולי ישב אדם שקרא את ה- Evening Standard וראיתי כותרות כמו תל-אביב מופצצת ובוערת. הקליפה הדקה של האיפוק הבריטי שרכשתי לעצמי נשרה כלא היתה וחטפתי מידו את העיתון. כשלטש בי מבט נדהם התנצלתי והסברתי שאני ישראלית. עם הגיעי לפאב ה-bouncer יעני סלקטור (איזו מילה איומה ומעוררת צמרמורת), שהיה ענק חביב להפליא, עבד במשך השבוע כמורה לספורט ופירנס חמישה ילדים שאשתו נטשה, העיף כל בעל חזות מזרחית שניסה להיכנס, לאות הזדהות איתי. גם כשהפצרתי בו לא חדל. ולעניין דב"א: חברתי הטובה ביותר שלחה לי את לא שם זין יחד עם מכתב פטריוטי נזעם על כך שאיני חשה להגנת המולדת. היום היא עצמה לועגת למכתב. ובעצם כן ניסיתי לחזור, הגעתי עד רומא, אבל רק אל על טסו והעדיפות היתה ללוחמים ואנשי סגל רפואה. כך שכבר נשארתי באיטליה לעוד שנתיים, אבל כבר באמת לא קשור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
Those were the days, my friend
We thought they'll never end |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד מספר דברים משעשעים (אותי) שזכורים לי מאותו זמן: בחברה לטיסות שכר שהזכרתי היינו ערב רב של צעירים מארצות שונות. האוירה היתה כיף אמיתי, כמו איזשהו קומזיץ ענק, עם מתיחות, בדיחות, רומנים חטופים, מה לא. המבוגרת ביותר היתה בת 29. היא נראתה לכולנו כמו גרוטאה מהמאה הקודמת. היא הבטיחה לעצמה שאם תגיע לגיל 30 ולא תמצא גבר היא תהפוך לנזירה, ואכן כך היה. אחת מן העובדות היתה בת אצולה איטלקית שלאביה היתה חברה שסיפקה את האוכל לאליטליה וחברות תעופה נוספות. תוכלו להסיק מכך על מצבה הכלכלי. אותה בחורה, אירמה שמה, לא הצטיינה ביופי, בשכל או בכל דבר פרט למזג זועף. היה לה חבר שהיה נסיך איראני (מדובר בתקופת השאה) יפהפה ומרושש. לכולנו היתה ברורה הסיבה להיותו איתה, מה גם שלא חדל לפזול לכל הבנות האחרות. יום אחד הצניחו עלינו מנהלת חדשה, מישל שמה, צרפתיה סקסית ודורסנית שלא הבינה דבר בטיסות שכר. לכולנו היה ברור שנפיל אותה בתענוג. בעת שהוצגה לפנינו בלשכתה הגדולה הבחנתי בצילום ענק שהיה על הקיר מאחוריה. הגברת המיניאטורית יושבת על גמל על רקע חומות ירושלים. מכירים את הבדווי שהיה משכיר את הגמל לצילום תמורת משהו כמו לירה? טוב, שאלתי אותה בנוכחות כולם מה הסיפור והיא הסבירה שתחביבה הוא רכיבה על גמלים במדברות. בחוץ סיפרתי לחברה' את האמת ומאותו רגע גורלה נגזר. עוד סיפור: עבד איתנו בחור מאחת הרפובליקות הדרום אמריקניות שהיו נתונות לשליטת הולנד, כך שהיתה לו אזרחות הולנדית. הוא קיבל צו גיוס לשרת בצבא הולנד, משהו כמו 10 חודשים בתנאי 5*, אבל הבחור פחד. הוא חיפש דרך להשתמט מן השרות ע"י החלפת אזרחות ומכל הנערות שהיו שם בחר דווקא בי להציע לי נישואים כדי לקבל אזרחות ישראלית. מובן שהשתבץ ברגע בו הסברתי לו את משמעות השרות בארץ. לאחר שה-Home Office גילה שאני לא סתם סטודנטית בקימברידג' אלא גם עובדת ללא רשיון, חיפשתי בקדחתנות פתרון. כל שאר העובדים היו חברי הקהיליה האירופית כך שאני הייתי היחידה בבעיה. נודע לי שאירלנד נותנת אזרחות לאחר שהייה של 6 חודשים, כך שביקשתי העברה לסניף החברה בדבלין. נשברתי אחרי חודש וחצי כי למרות שהאירים באמת מקסימים, לא יכולתי לשאת את הערבים שהסתיימו תמיד בהקאה ובשולחנות מכוסי כוסות ובקבוקים ריקים. אגב, גינס היא הבירה הכי מרה בעולם. בנוסף, זכור לי ששאלתי בתמיהה אמיתית שני אירים חביבים (מאירלנד האחרת, הכבושה) איך הם יכולים לחיות במדינה עם מצב בטחוני כל כך מעורער. זה הכל להפעם. אם שיעממתי - סליחה. אם לא - עוד יש באמתחתי קוריוזים למכביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית יכולה להציע לישראלי ומצרי, שרוצים לחזור הביתה להלחם, להתקזז ולהישאר באנגליה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהיחס הנכון אינו אחד לאחד (לפחות ככח לוחם), דבר שיקשה על הסכמה הנחוצה לקיזוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אמי הייתה באוסטרליה לשבתון, הציעו לה המארחים ליצור קשר עם עירקי ואשתו הירדנית. ''ודאי תשמחי לפגוש עוד אנשים מן האיזור שלך.'' אני חייב לציין שהרעיון של מצרים, סורים וישראלים מחכים בתור לטיסה, על מנת להלחם אחד בשני משני צידי המטרס, משעשע מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, זה בהחלט מזכיר את הפגישה העיוורת שסידרתי פעם - בין בחור קרואטי ובחורה סרבית. שניהם היו מאוד מנומסים, אבל משום מה לא יצא מזה שום דבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |