|
||||
|
||||
ארנבי שוקולד, טוב להם שלא נולדו. |
|
||||
|
||||
שני בנים יש לארנבת בן יצחק ובת יוכבד כל אחד מהם נולד בחנות של שוקולד. |
|
||||
|
||||
והקרדיט שנשמט הוא ללאה גולדברג כמובן. |
|
||||
|
||||
והאמא הארנבת מסתכלת וחושבת: טוב לזה שלא נולד בחנות של שוקולד אוי לי איך אוכל לסבול, אם יתחילו לאכול גם את בני, גם את בתי? קודם כל, אִכלו אותי! |
|
||||
|
||||
להגנתי אספר שאמנם התאכזבתי כאשר גיליתי כי רוב ארנבי השוקולד חלולי-גוף וראש הינם, אבל למצער זה מעיד שאין תודעתם חשה בכאב האכילה כלל וכלל, אפילו עבור מחמירי הבעיה הפסיכו-שוקולדית. |
|
||||
|
||||
אני תוהה מה לאה גולדברג חשבה לעצמה עם השיר הזה. לעשות לילדים רגשִי לגבי אכילת ארנבות משוקולד? |
|
||||
|
||||
לגמרי. אולי היא רצתה להכין אותם לעניין ההוא עם במבי... |
|
||||
|
||||
או לשמור על בריאות השיניים שלהם. |
|
||||
|
||||
לא ממש מוצלח, התחכומונים הקטנים יעברו לקוביות in no time |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |