 |
צריך גם לזכור שוואגנר הוא בנה של הרומנטיסיזם (כדי להבדיל מרומנטיקה של שקיעות, שוקולד והרגשה נוגה) האירופאי בכלל והגרמני בפרט. לצד הרומנטיקה האנגלית או הצרפתית (קולרידג', סטנדאל), הרומנטיסיזם הגרמני (נובאליס, האחים שלגל) שם דגש עמוק יותר, בין השאר, על הכמיה למהות אורגנית-אחדותית המחברת נושא-נשוא, על תפיסת "התהוות", כמהלך דינמי בלתי פוסק, לעומת "הוויה" שהיא מצב סטטי קיים. את התפיסה האורגנית של הרומנטיקה אפשר לתאר במין פסאודו-מתמטיקה שרואה את השלם כגדול מסכום חלקיו. וכך, הוגים גרמניים מהמאה ה-18 ראו ביקום כולו כישות אורגנית אחידה ובלתי נראית, עבור גתה "אלוהים-טבע" הוא ישות אורגנית אחידה, וברגסון הצרפתי טבע את המונח כוח-החיות (elan vital) כהגדרה רומנטית של וויטאליזם. לזה יש להוסיף גם את ההשפעה הגדולה של תורת הרצון של שופנהאור על המחשבה הגרמנית בכלל ועל וואגנר בפרט. הרצון ככוח תת-מודע, אחדותי ונצחי ואכן וואגנר, בעקבות שופנהאור, כתב שהרצון הזה הוא מקור כל מה שקורה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש