 |
עיינתי מעט בספרה של נעמה שפי, והוא שופך אור על הדברים.
ראשית מסתבר שכבר אז היו אנשים שככל הנראה הרגישו סוג של גועל כלפי האוונגרד האמנותי וזה עוד לפני שקמה המפלגה הנאצית. כלומר על יסוד של טעם מוזיקלי, וסיבותיהם עמהם. שפי שמה את זה במילים הבאות: "אנשים שלא היו יכולים לשאת את היצירה והיו קמים ועוזבים באמצע את האולם".
ממחצית שנות העשרים ועד למחצית שנות השלושים, כבר נעשתה המוזיקה של ואגנר שם נרדף למפלגה הנאצית, כרגע לא חשוב מי התכוון למה, והיה גם מי ששם לב לכך ביישוב העברי. זמן מה לפני השתלטות המפלגה הנאצית על הרייכסטאג מפרסם פובליציסט בשם יהושוע רדלר פלדמן מאמרים על אודות תומאס מאן, ובדרך אגב שוזר אבחנה לגבי הפרשנות למוזיקה של ואגנר. בנימה של ביקורת הוא מתאר את ההתלהבות של מאן היצירות של ואגנר עוד בימי המלחמה העולמית הראשונה. ומן האהדה הזו לואגנר מציין פלדמן את הזיקה ללאומנות הגרמנית כפי שהתבטאה במטרות הלחימה: "הוא [מאן] נתגלה כגרמני לאומי.הוא טעה וחשב כי הצדק עם מדינאי גרמניה..."
ב 1932 מציין מבקר אמנות בשם מנשה רבינוביץ' את ההשתלטות, הניכוס של המפלגה הנאצית על פסטיבל ואגנר שהיה נערך בעיר הולדתו. "ביירוית הפינה הנידחת אשר רק המוזיקה עמדה לה לפרסמה ולרוממה, מאיימת ליהפך לרועץ למוזיקה על ידיד שעבודה למטרות בלתי מוזיקליות"
התזמורת הפילהרמונית הוקמה ב 1936 שהורכבה בידי נגנים יוצאי אירופה. הרפרטואר שלה הורכב בחופזה בידי כנר בשם ברוניסלב הוברמן על יסוד של חיקוי הרפרטואר של תזמורות במערב. עד ליל הבדולח נוגן ואגנר במספר קונצרטים. וכך במילותיה של שפי: "במסגרת זו לא הובעה התנגדות לואגנר כמחבר כתב שטנה אנטי יהודי..ולא נשמעה התייחסות לאימוצו כיוצר המזוהה ביותר עם המשטר הנאצי".
קונצרט פתיחת העונה השלישית נפל במועד ה -12 לנובמבר, כלומר שלושה ימים לאחר ליל הבדולח, והוזמן לנצח עליו המאסטרו האיטלקי ארתור טוסקניני אשר נקט בגישה שלא ליצור זיהוי בין פוליטיקה לאמנות (בשונה מואגנר עצמו שביקש במודע ליצור אמנות פוליטית) והוא אשר שיבץ את ואגנר ברפרטואר של הקונצרט. שפי גורסת כי הוא עשה זאת דווקא על מנת להתריס נגד הפוליטיזציה של האמנות ברייך השלישי. עבור טוסקניני מציינת שפי, הייתה זו בחירה שעמדה על תפיסת עולם מוזיקלית בלבד, אבל זו הייתה בחירה מספיק בוטה, כדי כך שאחד מאנשי ההנהלה הציבורית של התזמורת, משה שלוש שמו, מחל על כבודו של המאסטרו שהגיע ספיישל מחו"ל וגם שגישתו של טוסקניני להפריד את האמנות מן הפוליטיקה הייתה מוכרת, ביקש ממנו להסיר את היצירה. מדובר באותה יצירה שהובאה בדיון הזה - הפתיחה למייסטרזינגר. וכאן עיקר נוסף- הקטע של ואגנר הוחלף בקטע של מלחין גרמני אחר. קרל מריה פון ובר.(הפתיחה לאוברון). כלומר- שלושה ימים לאחר אירועי ליל הבדולח, בצעד חריג שמבטא שבירה של הערכים המקובלים, על רקע של תחושות זעזוע וחרדה מן המתחולל בגרמניה, ואשר לפי דבריה של שפי נתפס כפורענות בסדר גודל של גירוש ספרד המתחוללת בגרמניה, התזמורת מבצעת בארץ ישראל קטע של מלחין גרמני, שהוא קונטרה להחלטה אשר היא ספק מתריסה וספק עניין של חוסר מסוגלות נפשית לנגן קטע של המנהיג המסויים- ריכארד ואגנר.
בינתיים אתנחתא מוזיקלית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש