 |
ב"שוליות" אני מתכוון בדיוק לדוגמה שלך. אני מציע לך לשוחח עם כמה זוגות נטולי הסכם נישואים שהתגרשו. אתה תגלה שם מהר מאד כמה עלה להם ה"חיסכון" הזה.
מנקודת מבטי, זוגות חד מיניים יוכלו להינשא אצל עו"ד שיכין להם הסכם נישואים במקום כתובה, בנכחות המוזמנים שלהם. את הטקס יכול לערוך גם ידוען כלשהו או איש דת אלטרנטיבי, אם זה חשוב להם והמדינה תכיר בתקיפות החוקית של הסכם הנישואים הזה, בכך יפתרו 90% מן הבעיות האובייקטיביות (לא כולל הטבות מס והנחות בארנונה וכל כיוב'). לדעתי זה פחות או יותר מה שקורה כיום בישראל ונראה לי שהקהילה כאן מסתדרת עם זה יפה.
ה"אינטרס לא להרגיז שלא לצורך חלקים גדולים מאוכלוסייתה" הוא בהחלט משמעותי מבחינתי. לתחושתי מדובר כאן במאבק תדמיתי על ליבו של המון המרכז האויל. הכרת המדינה נדרשת לא מטעמי שיוויון אלא כדי לתת גושפנקא ממסדית חברתית למוסד של זוגות חד-מיניים. אני מניח שחברי הקהילה סבורים שגושפנקא כזאת תסייע לתדמיתם אצל ה"מרכז חסר הדעת" הפועל ע"פ "אחרי רבים להטות" (כלומר אם הממשלה אומרת שזה בסדר, אז זה בסדר). אי אפשר לפסול את הטיעון הזה. הבעיה היא שבמדינות כמו ארה"ב וישראל ששניהן נגועות בעודף קנאות דתית, הצעד הזה לטעמי רק ישכנע את המשוכנעים ממילא. אני חושש שצעד כזה עשוי לירות ביורים. אם תוצאות המסע הזה יהיו בחירה של הרפובליקנים בארה"ב או הליכוד בישראל, נראה לי שגם הקהילה לא תרווה נחת בדרך זו, והכלל יאלץ שוב לדשדש במי הביאושים של חוקים המנוגדים ל"ערכים" של הממסד שצריך לבצע אותן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש