בתשובה לשוקי שמאל, 06/05/12 19:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי מושג איך הוא כפרשן כלכלי, לא שמעתי אותו בהקשר כזה. שמעתי אותו אומר שהוא ניסה להתקבל לעבודה בבנק לאומי, שהוא כביכול בעצם לא רצה באמת לעבוד שם אלא רק לראות אם יתקבל חרף "מזרחיותו", והוא לא התקבל. משמע: קיפוח. לא עלה בדעתו שיגול להיות - רק יכול להיות, יש סיכוי כלשהו - שהוא לא התקבל כי היה מישהו מתאים ממנו, או אולי מישהו שחשבו שהוא מתאים ממנו, לא מסיבות עדתיות. אז באמת, יש גבול ליהירות ולפרנויה גם יחד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שרציתי להגיד הוא שאנשים כמו שלמה מעוז גם חיוניים וגם נדירים בתקשורת הישראלית ועל כן אני חושב שלא רצוי לבדוק בציציותיהם יתר על המידה. כאשר כתוב בעיתון ''קטטות פרצו בין תומכי המפלגות היריבות'' אני מתאר לעצמי שהמדובר בכנופיית בסטיונרים עבריינים שהתנפלו על שתי סבתות שניסו לחלק סטיקרים של המערך בשוק מחנה יהודה (ואני מוכן לקבל שיש גם מצבים הפוכים). הבעיה היא ברצון של אנשי התקשורת להיות בסדר עם כולם. אם אנו רוצים מדי פעם לקרוא בעיתון על המציאות כפי שהיא בלי כחל ושרק, אנו צריכים אנשים כמו שלמה מעוז. העובדה שמדי פעם נשמע מהם דברים שלא ימצאו חן בעינינו היא בעיני מחיר משתלם בהחלט, אם בכלל. אאל''ט שלמה מעוז דוקא היה בתפקיד די בכיר בבנק לאומי. מה שסםרת נוגע ככל הנראה לנסיון לקבל משרה בכירה עוד יותר, מה שמעמיד את דבריו של מעוז באור עוד יותר אבסורדי. הבעיה היא שאם את חפצה אך ורק באנשי תקשורת אשר מאמינים שבכל פעם שהם נדחו, זה נעשנ מסיבות ענייניות, לא יהיו לך מספיק עיתונאים לאייש אפילו את ביטאון אגודת השחמט הישראלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |