בתשובה להאייל האנומלי, 26/04/12 22:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל הרי גם ההמנון הלאומי המפגר הוא במילעיל... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק בחלקו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי אפילו מילה אחת שנקראת מלרע כמשפטה. אולי ''אבדה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קצת קשה לשפוט את המילים המתארכות בסופי המשפטים (פנימה, הומיה, קדימה, צופיה, תקוותנו, אלפיים, בארצנו, ירושלים) כי בכל אחת יש למעשה שתיים-שלוש הטעמות, אבל בכולן יש הטעמה גם על ההברה ה''נכונה'' (מלרע ברובן, מלעל בתקוותנו ובארצנו, כנדרש). הטעמה מלעלית לא רגילה יש ביהודי, מזרח, ציון (ראשונה בלבד), חופשי. שאר המילים נשמעות לי עם הטעמה רגילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל נחמד, זה מה שיצא לי: א. בלבב, יהודי, ולפאתי, מזרח, לציון, אבדה, להיות, חופשי, ציון - מלעיל במקום מלרע ב. פנימה, קדימה - מלרע במקום מלעיל ולמעשה כמעט כל הטעויות מהסוג הראשון הן בפעימה השנייה של כל שורה, כלומר עם מנגינה אחרת הן היו מסתדרות כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם: תקוותנו, אלפיים - מלרע במקום מלעיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפאתי היא במלרע (לפחות כשאני שר את זה - מאריך את ההברה האחרונה) להיות היא גם במלרע (בתנאי ששרים את כל ההברות ולא מוותרים על האמצעית) ציון מופיעה פעם במלעיל ופעם במלרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד והטעם שלו. התחושה שלי היא שהטעם נקבע על ההברה שנופלת על הפעימה, גם אם עושים אותה יותר קצרה. אם הבנתי נכון איך אתה שר, זה מה שקורה ב-פ של פאתי, לי של להיות, צי של ציון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנימה, קדימה, תקוותנו, בארצנו, אלפיים, ירושלים - כולן צ"ל מלעיל. לא התייחסתי אליהן. הומיה, צופיה - באמת קצת קשה לשפוט, אבל עכשיו אני נוטה לדעתך (הן מוטעמות מלרע, כראוי). ולפאתי - היא סמוכה ל"מזרח", אז אין לגביה משמעות של "מלעיל" או "מלרע". די שתאריך בפ"א ותבטא את החטיפה בא' ויצאת ידי חובתך. להיות - יש פה שתי הברות סגורות, לא שלוש: לה-יות. צ"ל מלרע, אבל רוב העולם קוראים מלעיל (או ב"שלוש הברות"). כמעט אף פעם לא שמעתי את הציון השניה מלרע, וכשכך היה, גם האחרות הוטעמו כחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לדמיין את קריינ/ית החדשות החביב/ה עלי אומר/ת "צה"ל נכנס לפאתי רמאללה", מוטעם כמו בהמנון. בהחלט מרגישים את הטעם, למרות הסמיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמרגישים פה בפא זו געיה, לא טעם. קל לראות את זה כשיש יותר משתי הברות במילה, אבל כשיש רק שתי הברות (כמו שיש פה, אם לא מחברים את ''לפאתי'' ו''מזרח''), קשה יותר להבחין. אם ניקח את ''פאתי מואב'' משירת בלעם כדוגמה, אזי אפשר לגעות בפ''א או לא לגעות, והמילה ''פאתי'' עדיין תיקרא מלרע. כשיהיה פנאי אנסה למצוא הקלטות כדי להדגים את כוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בלבב'', ''לציון'', ''מזרח'', ''התקווה'', ''חופשי''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |