בתשובה לנועה ו, 26/04/12 11:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור, ברזל כבליו יוסר מנו, עין בעין יראה אור. יחיה, יאהב, יפעל, יעש, דור בארץ אמנם חי, לא בעתיד, בשמים חיי רוח לו אין די." ואגב, זה קצת חותר תחת כוונותיו המוערכות של חה"כ הערבי שהציע אותו. אני מניח ששורות 3-4 מצאו חן בעיניו, וכל אחד משני העמים כאן (ורוב העמים בעולם) יכולים לראות אותן כמתייחסות אליו, אבל שורות 7-8 בכל זאת מיוחדות לעם היהודי. ואם נתעלם מזה, הבתים האלו מעוררים שאלה לא נוחה - באתוס שייבנה סביב ההמנון הזה (בניסוי המחשבה שבו הוא יתקבל), אם ישאירו את שני הבתים האלו, מי הוא "עמי"? העם היהודי בשביל היהודי ששר והעם הפלסטיני בשביל הפלסטיני ששר? או העם הישראלי המאוחד? כל אחת מהאפשרויות מעוררת אי-נוחות אחרת. ובכל זאת אני מאוד מסמפט את ההצעה. זה בטח יותר טוב מכל המנון שייכתב במיוחד עכשיו ויתקבל על-ידי ועדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שגם ערפאת היה חותם על "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים" (עם התרגום המתאים לערבית). יש שם דיבור על 2000 שנים לפניכן, אבל גם את זה אפשר לסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ה"עם" כולל שני לאומים? ישאו שלום אז וברכה לאום מלאום (במקום "ולאום מלאום יאמץ"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה, כדאי להזכיר שחבר הכנסת מוחמד ברכה הוא קומוניסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מיוחד לעם היהודי בשורות 7-8? ומה מעורר בך אי נוחות בעם הישראלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העם היהודי הצטיין במשך אלפיים שנה בחיי רוח, ואחד מהמוטיבים של הציונות היה שיתחיל לחיות גם חיי מעש. העם הישראלי - זו האוטופיה (גם) שלי, אבל היא לא במיוחד אלקטבילית כרגע, בשני העמים. מכיוון שהייתי רוצה להחליף את ההמנון כבר אתמול, הייתי מעדיף משהו נייטרלי מבחינת לאום/עם על-פני משהו עם מחויבות כל כך חזקה לכיוון כל כך נועז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל העובדה שהעם היהודי הצטיין בחיי רוח ושאף/שואף גם לחיי מעש לא מונעת מהעם הפלסטיני לעסוק בחיי רוח ומעש כאחד. ועם ישראלי לא נראה לי דבר נועז כל כך. האמנם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רוב העמים יהיה מוזר לומר "חיי רוח לו אין די". כולם עוסקים במעש, רובם במידה זו או אחרת גם ברוח, אבל ממילא תמיד החומר בא לפני הרוח, ומהווה תנאי לו. הרבה יותר טבעי לומר על עם "חיי מעש לו אין די", כדי לבטא שאיפה להגדיל את תרומתו הרוחנית. הניסוח הזה נראה לי מאוד מכוון ליהודים. עם ישראלי? מה הערכתך בנוגע לאחוז מהאוכלוסיה היהודית שיהיה מוכן לחלוק זהות עם הערבים (ואפילו תחת ניסוח ששומר על הזהות היהודית בתוך זה)? ובאולוכסיה הערבית? אחד מעשרים בשתי האוכלסיות נראה לי אופטימי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי מזרח-אירופה, ידם רבה היתה במעש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור, אבל תזרמו (את ומחבר תגובה 594715) רגע עם טשרניחובסקי - אתם יודעים למה הוא התכוון, הוא ושאר אידיאולוגי הציונות המעשית האחרים: לסוגים מסוימים של מעש שהיהודים לא עסקו בהם. ומכאן למה שנראה כדגש על רוח, ומכאן לזה ש"חיי רוח לו אין די" רלוונטי דווקא לעם היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאם אין לחם אין תורה, ובלי מעש אין לחם, אז גם העם היהודי עסק מאז ומתמיד בחיי המעש. ואני לא בטוחה בכלל שרוב העמים יסכימו איתך שאין לו עליהם ''חיי רוח וגו'''. באוכלוסיה הערבית תהיה לדעתי נכונות גבוהה בהרבה ל''עם ישראלי'', ודאי אם יזכו גם למשהו מהשוויון המתבקש, ממילא, גם היום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |