בתשובה להאייל האלמוני, 22/04/12 14:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"שחקי שחקי" אינו המנון לאומי. כשנחפש המנון למין האנושי המאוחד, אין ספק שהוא יתאים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין עדיף לי המנון אנושי כללי מוצלח על המנון לאומי מפגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להאמין שימצא רוב שיסכים לקבל את ''שחקי שחקי'' כהמנון האנושות הכללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שלא ירצו בכלל "המנון אנושות", או בגלל התנגדות ספציפית ל"שחקי שחקי"? ואתה מדבר על רוב ישראלי או על רוב אנושי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנון לאנושות ורוב אנושי וביחוד ל''שחקי שחקי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף המנון לאומי מפגר מהמנון במלעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי גם ההמנון הלאומי המפגר הוא במילעיל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בחלקו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי אפילו מילה אחת שנקראת מלרע כמשפטה. אולי ''אבדה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קצת קשה לשפוט את המילים המתארכות בסופי המשפטים (פנימה, הומיה, קדימה, צופיה, תקוותנו, אלפיים, בארצנו, ירושלים) כי בכל אחת יש למעשה שתיים-שלוש הטעמות, אבל בכולן יש הטעמה גם על ההברה ה''נכונה'' (מלרע ברובן, מלעל בתקוותנו ובארצנו, כנדרש). הטעמה מלעלית לא רגילה יש ביהודי, מזרח, ציון (ראשונה בלבד), חופשי. שאר המילים נשמעות לי עם הטעמה רגילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל נחמד, זה מה שיצא לי: א. בלבב, יהודי, ולפאתי, מזרח, לציון, אבדה, להיות, חופשי, ציון - מלעיל במקום מלרע ב. פנימה, קדימה - מלרע במקום מלעיל ולמעשה כמעט כל הטעויות מהסוג הראשון הן בפעימה השנייה של כל שורה, כלומר עם מנגינה אחרת הן היו מסתדרות כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם: תקוותנו, אלפיים - מלרע במקום מלעיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפאתי היא במלרע (לפחות כשאני שר את זה - מאריך את ההברה האחרונה) להיות היא גם במלרע (בתנאי ששרים את כל ההברות ולא מוותרים על האמצעית) ציון מופיעה פעם במלעיל ופעם במלרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד והטעם שלו. התחושה שלי היא שהטעם נקבע על ההברה שנופלת על הפעימה, גם אם עושים אותה יותר קצרה. אם הבנתי נכון איך אתה שר, זה מה שקורה ב-פ של פאתי, לי של להיות, צי של ציון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנימה, קדימה, תקוותנו, בארצנו, אלפיים, ירושלים - כולן צ"ל מלעיל. לא התייחסתי אליהן. הומיה, צופיה - באמת קצת קשה לשפוט, אבל עכשיו אני נוטה לדעתך (הן מוטעמות מלרע, כראוי). ולפאתי - היא סמוכה ל"מזרח", אז אין לגביה משמעות של "מלעיל" או "מלרע". די שתאריך בפ"א ותבטא את החטיפה בא' ויצאת ידי חובתך. להיות - יש פה שתי הברות סגורות, לא שלוש: לה-יות. צ"ל מלרע, אבל רוב העולם קוראים מלעיל (או ב"שלוש הברות"). כמעט אף פעם לא שמעתי את הציון השניה מלרע, וכשכך היה, גם האחרות הוטעמו כחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לדמיין את קריינ/ית החדשות החביב/ה עלי אומר/ת "צה"ל נכנס לפאתי רמאללה", מוטעם כמו בהמנון. בהחלט מרגישים את הטעם, למרות הסמיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמרגישים פה בפא זו געיה, לא טעם. קל לראות את זה כשיש יותר משתי הברות במילה, אבל כשיש רק שתי הברות (כמו שיש פה, אם לא מחברים את ''לפאתי'' ו''מזרח''), קשה יותר להבחין. אם ניקח את ''פאתי מואב'' משירת בלעם כדוגמה, אזי אפשר לגעות בפ''א או לא לגעות, והמילה ''פאתי'' עדיין תיקרא מלרע. כשיהיה פנאי אנסה למצוא הקלטות כדי להדגים את כוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בלבב'', ''לציון'', ''מזרח'', ''התקווה'', ''חופשי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור, ברזל כבליו יוסר מנו, עין בעין יראה אור. יחיה, יאהב, יפעל, יעש, דור בארץ אמנם חי, לא בעתיד, בשמים חיי רוח לו אין די." ואגב, זה קצת חותר תחת כוונותיו המוערכות של חה"כ הערבי שהציע אותו. אני מניח ששורות 3-4 מצאו חן בעיניו, וכל אחד משני העמים כאן (ורוב העמים בעולם) יכולים לראות אותן כמתייחסות אליו, אבל שורות 7-8 בכל זאת מיוחדות לעם היהודי. ואם נתעלם מזה, הבתים האלו מעוררים שאלה לא נוחה - באתוס שייבנה סביב ההמנון הזה (בניסוי המחשבה שבו הוא יתקבל), אם ישאירו את שני הבתים האלו, מי הוא "עמי"? העם היהודי בשביל היהודי ששר והעם הפלסטיני בשביל הפלסטיני ששר? או העם הישראלי המאוחד? כל אחת מהאפשרויות מעוררת אי-נוחות אחרת. ובכל זאת אני מאוד מסמפט את ההצעה. זה בטח יותר טוב מכל המנון שייכתב במיוחד עכשיו ויתקבל על-ידי ועדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שגם ערפאת היה חותם על "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים" (עם התרגום המתאים לערבית). יש שם דיבור על 2000 שנים לפניכן, אבל גם את זה אפשר לסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ה"עם" כולל שני לאומים? ישאו שלום אז וברכה לאום מלאום (במקום "ולאום מלאום יאמץ"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה, כדאי להזכיר שחבר הכנסת מוחמד ברכה הוא קומוניסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מיוחד לעם היהודי בשורות 7-8? ומה מעורר בך אי נוחות בעם הישראלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העם היהודי הצטיין במשך אלפיים שנה בחיי רוח, ואחד מהמוטיבים של הציונות היה שיתחיל לחיות גם חיי מעש. העם הישראלי - זו האוטופיה (גם) שלי, אבל היא לא במיוחד אלקטבילית כרגע, בשני העמים. מכיוון שהייתי רוצה להחליף את ההמנון כבר אתמול, הייתי מעדיף משהו נייטרלי מבחינת לאום/עם על-פני משהו עם מחויבות כל כך חזקה לכיוון כל כך נועז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל העובדה שהעם היהודי הצטיין בחיי רוח ושאף/שואף גם לחיי מעש לא מונעת מהעם הפלסטיני לעסוק בחיי רוח ומעש כאחד. ועם ישראלי לא נראה לי דבר נועז כל כך. האמנם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רוב העמים יהיה מוזר לומר "חיי רוח לו אין די". כולם עוסקים במעש, רובם במידה זו או אחרת גם ברוח, אבל ממילא תמיד החומר בא לפני הרוח, ומהווה תנאי לו. הרבה יותר טבעי לומר על עם "חיי מעש לו אין די", כדי לבטא שאיפה להגדיל את תרומתו הרוחנית. הניסוח הזה נראה לי מאוד מכוון ליהודים. עם ישראלי? מה הערכתך בנוגע לאחוז מהאוכלוסיה היהודית שיהיה מוכן לחלוק זהות עם הערבים (ואפילו תחת ניסוח ששומר על הזהות היהודית בתוך זה)? ובאולוכסיה הערבית? אחד מעשרים בשתי האוכלסיות נראה לי אופטימי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי מזרח-אירופה, ידם רבה היתה במעש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ברור, אבל תזרמו (את ומחבר תגובה 594715) רגע עם טשרניחובסקי - אתם יודעים למה הוא התכוון, הוא ושאר אידיאולוגי הציונות המעשית האחרים: לסוגים מסוימים של מעש שהיהודים לא עסקו בהם. ומכאן למה שנראה כדגש על רוח, ומכאן לזה ש"חיי רוח לו אין די" רלוונטי דווקא לעם היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאם אין לחם אין תורה, ובלי מעש אין לחם, אז גם העם היהודי עסק מאז ומתמיד בחיי המעש. ואני לא בטוחה בכלל שרוב העמים יסכימו איתך שאין לו עליהם ''חיי רוח וגו'''. באוכלוסיה הערבית תהיה לדעתי נכונות גבוהה בהרבה ל''עם ישראלי'', ודאי אם יזכו גם למשהו מהשוויון המתבקש, ממילא, גם היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לבחון את ''שחקי שחקי'' לאורו של ''ניטשו צללים''. מנקודת המבט הזו, נראה לי שבשניהם התכוון טשרניחובסקי לאותו עם, אותה הארץ ואותה תקומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, למי התכוון המשורר, די ברור. ועדיין. את השיר הזה היה אפשר לשיר על כל עם, בכל ארץ, ולכן - הוא חביב מאוד בתור תחליף של האינטרנציונל1, לא בתור המנון לאומי. יותר מזה. אם תקומתו של העם היהודי היתה תלויה בזה שקודם יהיה שלום עולמי, היינו מחכים עוד הרבה זמן... 1 ובפרט שאין שם כלל "אש נקמות" ו"לקראת אויב היכון לקרב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקומתו של כל עם תהיה תלויה בשלום עולמי, אותו עם יחכה הרבה זמן... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |