 |
מעניין לעניין בעניין דומה: סג"מ הילה בצלאלי נהרגה באסון הר הרצל. היא כנראה היתה באמת קצינה ראויה לכל שבח וילדה מדהימה, ועפ"י עדות משפחתה וחברותיה - היא גם "נורא רצתה להתקבל לטקס". אחיה, ניב, המום וכואב ובעיקר זועם וכועס, חזר אל מול כל מצלמה ותחת כל מיקרופון רענן על הדרישה שהטקס "ייקרא על שמה". הזעם והכעס הוא חלק כמעט הכרחי, אומרים הפסיכולוגים, מתהליך עיבוד האבל אצל כולם, גם אצל מתאבלים אנונימיים לגמרי. לא כל שכן אצל מתאבל שתוקעים לו מיקרופונים לתוך הפרצוף מיד לאחר שאחותו מתה בגיל 20, מוות כה פתאומי, כה מיותר וכה מרגיז. ברם, מה לעשות והטקס שייך לכל עם ישראל ומעולם לא "נקרא על שם" מישהו - גם לא על שמם הנישא-בפי-כל של אישים חשובים שפעלו רבות למען המדינה?
הושגה, אם כן, פשרה, לא בהכרח למען עם ישראל או לתפארת מדינת ישראל, אלא ע"מ לרצות ולפייס את המשפחה - סיגלית, אמה של הילה, תהיה בין מדליקי המשואות בטקס השנה. מדליקי המשואות נבחרים, כעקרון, כמייצגי פעולות, מפעלים והתרחשויות הקשורים בתקומת ישראל ובמדינת ישראל. סטף ורטהיימר הדליק משואה לכבוד פועלו-שלו בפיתוח הגליל ולכבוד כל העוסקים בפיתוח הנגב והגליל. הגברת חווה פולמן-רבן הדליקה משואה לכבוד לוחמי הגטאות. לכבוד מי תדליק סיגלית בצלאלי את המשואה? כנראה לכבוד כל אלה שנפלו על מזבח הפרטאץ', על מזבח הרגל ה"סמוך, יהיה בסדר", הישראלי כל כך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש