בתשובה להאייל הנקוד, 19/04/12 8:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה צודק אז גולדווסר טועה בציינה במאמר ששיטת האלפבית הפונטי הומצאה פעם אחת בהיסטוריה. השאלה היא למה בדיוק הכוונה. היא מציינת שגם בהירוגליפים לפעמים משתמשים בגליפים לייצג הברות, למשל בשמות. אני מניח שהחידוש הוא בשימוש בסימנים רק כסימנים פונטיים, לכתיבת כל דבר. אבל אני לא בטוח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלפבית פונטי: צלילים ולא הברות. וכן, כולם התפתחו מזה (או בהשראתו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שגולדווסר טעתה. יותר סביר שה"מסר" שלה לא שרד את כל הציטוטים והתמצותים. הופעת הכתב הפרוטו-סינאי (אביהן של כל הכתבים הכנעניים-פיניקיים) והכתובות בסרביט אל חדאם ידועות כבר הרבה מאד שנים ואת הכתב/הרעיון הפוניטי המציאו המצרים בעצמם ולא הפועלים או הפקידים של מכרות הטורקיז. כתב ההירוגליפים (החרטומים) המצרי כבר הכיל סימנים רבים שייצגו הברות (בדומה לכתב של הסינים ושל המאיה שהתפתחו באופן בלתי תלוי מאוחר יותר). הבעיה היתה שבמצריים היתה לכתב משמעות דתית ופולחנית (יודעי הכתב היו חוגי הכהונה) ולכן כתב החרטומים "התקשח" תחת עול האורתודוקסיה הדתית והשינויים בו היו קטנים ואיטיים (למשל לא היה אפשר לוותר על הסימנים שייצגו מילים שלמות ולא הברות). לעומת זאת אצל הכנענים שקיבלו את הכתב מן המצרים במהלך מגעיהם איתם (כסוחרים, עבדים, בני חסות ואויבים) לא נלוותה לכתב ה"קדושה" הדתית והוא היה הרבה יותר דינמי וגמיש. בפרט היה אפשר להיפטר מן התוים הלא פוניטיים שבלאו הכי ייצגו שמות ומילים מצריים ולהשתמש בתוים פוניטיים שהותאמו לשפה (שפות) הכנענית (פיניקית). אני מנחש שהתרומה של גולדווסר היא בהשערה שהטרנספורמציה מן הכתב המצרי לכתב הפרוטו-סינאי בוצעה ע"י עובדי המכרות ולא ע"י סוחרים/אצילים/כוהנים כנעניים. כל השאר אינו ממש חדש. בכלל התרבות שלארץ כנען בגלל הפיצול הפוליטי היתה הרבה פחות מונוליטית מאשר התרבות המצרית. לכן מצד אחד הכנענים לא בנו פירמידות, מקדשים וקברים מונומנטליים, אבל מצד שני נראה שתרבותם היתה הרבה יותר מגוונת וחופשית כפי שהדבר מתבטא בסיפורי האבות והשופטים (באנלוגיה ליוונים מול הפרסים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סביר שהכתב הפונטי הומצא על ידי אנשי מכרות, סביר יותר שהכתב הפונטי הומצא\\שוכלל\\הופץ על ידי פקידי ממשל, פקידי בעלי רכוש, ועל ידי סוחרים. הכתב הוא כלי עבודה של פקידים וסוחרים: פקידים ואנשי מסחר צריכים לכתוב המון (הוראות, רשימות, הנחיות, חוזים), לכן הם יעדיפו כתב בשיטה שתקצר את זמן העבודה שלהם. כבר ציינו שמסמכים כתובים על נייר מתכלים וזו הסיבה שלא נימצאו מסמכים במזרח מסופוטמיה (למרות ההשערה ששם הומצא\\הופץ\\שוכלל הכתב הפונטי). מבין כל האופציות לכתיבה, רק כתיבה על נייר מתאימה לכתיבה בכמות מסיבית, לכן זו הייתה כנראה צורת הכתיבה במזרח מסופוטמיה. יתכן שהכתיבה במכרות סיני "יובאה" לשם על ידי פועלים שהכירו את הכתיבה של מזרח מסופוטמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים קראתי את המאמר בארץ וכעת נראה לי שהמכשלה אינה אצלה אלא אצל העורך-כותב באייל הקורא שניסח את הידיעה בראש הדיון הזה. אולי כדאי לערוך את הקטע מחדש כך שיובן שהכותבת לא מייחסת לעצמה גילויים מהפכניים בתולדות הכתב אלא פשוט מתארת את הידע הקיים שעליו הוסיפה אולי את החידוש שלה: שממציאי הכתב הפרוטו-סינאי היו העובדים במכרות של סרביט אל חדאם (לאו דוקא הכורים עצמם. היו שם "גם מובילי שיירות, מנהלי עבודה, בנאים וחיילים"). במאמר בהארץ כתוב שהכתובות נתגלו ב-1905 וכן מצויין במפורש שהרעיון של הכתב הפוניטי כבר היה קיים בכתב ההירוגליפי המצרי. כאמור, העובדה שהכנענים שבאו במגע עם המצרים הפרעונים ועם הכתב שלהם, לא היו כבולים לכללי הדת והמסורת של המצרים אפשרה להם לבודד מכתב החרטומים הסבוך רק את הרעיון הפשוט של כתיב פוניטי וליילד גרסה פשוטה מאוד והרבה יותר יעילה ופוטנטית של הכתב המצרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כשאתה כותב שאותם כנענים ''בודדו מכתב החרטומים הסבוך רק את הרעיון הפשוט של כתיב פונטי'' משתמע שהם ידעו קרוא וכתוב בכתב החרטומים, ומתוך זה זיקקו חלק. ואילו גולדווסר טוענת שהם ראו כתובות חרטומים אבל לא ידעו כלל וכלל לקרוא בהם, והמציאו בעצמם - אם תרצה, מחדש - את השיטה הפונטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תאוריה אפשרית. גם בשיטות הכתב האחרות שהומצאו באופן בלתי תלוי (הכתב הסיני והכתב של מרכז אמריקה) היה שימוש בסימנים פונטיים. כלומר הרעיון של סימנים פונטיים הומצא מחדש כמה פעמים. הייחודיות של הכתב הכנעני היא שהוא היה פונטי טהור. כלומר לא היו בו כמעט סימנים שאינם פונטיים. לטעמי, זו בכל זאת תאוריה דחוקה למדי והגישה של רייני כפי שהיא מתבטאת בחילופי הדברים שלו עם גולדווסר, נראית לי יותר. http://www.bib-arch.org/scholars-study/alphabet-gold... הלוז של הסיפור כאן הוא פשטותו של הכתב הכנעני לעומת הפרעוני. כתב החרטומים בדומה לכתב הסיני היה כתב מורכב מאד שרק הכהנים שלטו בו ברמה המאפשרת כתיבה מלאה, אבל קרוב לודאי שרוב המצרים הכירו לפחות חלק מן הסימנים ויכלו לקרוא חלקים כאלו ואחרים בו (אחרת מה הטעם בכל אותן כתובות "ציבוריות" במקדשים). יתר על כן לצד כתב החרטומים הטקסי-פולחני התקיים הכתב ההיראטי שהיה לא רק יותר פונטי אלא גם חילוני ושימש ציבור הרבה יותר רחב מאשר חוג הכוהנים והמוכסים (חיילים וסוחרים בעיקר). הקשרים המסחריים והפוליטיים בין מצריים לארץ כנען היו כל כך הדוקים ומסועפים (כפי שמתואר בתנ"ך בין היתר) שחייבים להניח שגם בצד הכנעני של הקשר היו אנשים בכירים מאד (מלכים, מפקדי צבאות, סוחרים גדולים, פקידים וכוהני דת (למשל יוסף בן יעקב). וקרוב לודאי שהם הכירו, לפחות במידה מסויימת את השפה המצרית והכתב שלה. ההנחה שאנשים כאלו בבואם להתאים את הטכנולוגיה החדשה (הכתב) לשפתם הם, חשבו שיהיה הרבה יותר פראקטי ופשוט לאמץ רק את הסימנים הפונטיים ולזנוח את האחרות נראה לי הרבה יותר סביר מאשר הרעיון שאנשים שלא יכלו לפענח אפילו כמה סימני כתב מצרי עשו בבת אחת את הקפיצה הכפולה של רעיון הכתב ושל השיטה הפוניטית. למעשה הרעיון של פישוט ופופולריזציה של הכתב טבוע בחותמם של סוחרים ואנשי דת ולא של עובדי דחק עונתיים. גם גולדווסר מייחסת את המצאת הכתב למנהלים הכנעניים של אותם כורים כנעניים. ועדיין הצורך בכתב פשוט ונגיש לרבים נראה לי טבעי יותר אצל חיילים, סוחרים ואנשי דת מאשר במסגרת הצרכים הדתיים של עובדי מכרות אנאלפבתיים. כפי שנאמר "הצורך הוא אבי ההמצאה". נ.ב. בתכתובת ראיתי שאורלי גולדווסר אכן מייחסת לעצמה תגלית מהפכנית בחקר הכתב, אבל התגלית הזו היא עדיין לא המצאת הכתב הפונטי עצמו (הכתב הפרוטו-סינאי) אלא העובדה שהדבר נעשה בידי עובדי מכרות אנאלפאבתיים ולא ע"י כנענים משכילים אנשי האליטה החברתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |