בתשובה להעלמה עפרונית, 16/04/12 0:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מזווית אחרת - אחת הבעיות בדיוני אינטרנט היא, שאנחנו נוטים לסנן (למחוק, להתרגז, להתווכח) אנשים על פי דעות שהם משמיעים, שבעולם האמיתי כלל לא היינו נחשפים אליהן או יודעים שהן קיימות. אמנם יש משהו חינני בפיצול של קבוצה של מאות אנשים (פורום, קבוצת דיוור, רשימת פייסבוק) על פי יחסם לנושא X, ובתחילת ימי השימוש ההמוני ברשת היתה ממש היקסמות מהעובדה שאנשים יוצרים ביניהם קשרים חדשים על סמך מכנים משותפים אזוטריים יותר או פחות, למשל היחס לנושא X. אבל בטווח הארוך, האם האפשרות הטכנית הזו מסייעת או עוזרת ליחסי אנוש בריאים? לדעתי היא קצת מכשילה את היכולת ליצור קשרים. ברמת האמיגדלה, האינסטינקט הראשוני, כשאני (אני הגנרית) רואה תשובה מפורטת של מישהו לשאלה X שמנוגדת לדעתי בנושא, זה יוצר אצלי רתיעה ואני רושמת לפניי להפחית מגע איתו, או אף לתקוף אותו חזרה. בחיים האמיתיים הרתיעה ודאי היתה פחות חזקה (או אף הופכת לעניין משעשע שמיקומו אזוטרי - "החבר הימני שלי" נניח), כי הייתי רואה מולי אדם שלם עם היבטים נוספים. ברשת הוא תמיד ייזכר כ"האיש שאוחז בדעה1 המופרכת A", ומקסימום היחסים שנוכל לצפות לו במישור הזה הוא הערכה של אותו אדם על תרבות דיון נאותה. 1 פתאום יש לי הרגשה ש"אוחז בדעה" זה כלל לא ביטוי עברי מקורי אלא אנגרית. הצילו! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. אולי זה נכון יותר בפורומים סביב נושא מסוים, אבל ברשתות החברתיות של היום נדמה לי שאפשר לקבל תמונה קצת יותר מקיפה של אדם (זה לא אומר, כמובן, שלא יצא לי לפגוש מישהו אחרי "הכרות" מקוונת ולגלות שיש פער גדול בין מי ומה שחשבתי שהוא לבין מי ומה שאני חושבת שהוא אחרי הפגישה, ואין ספק שבאופן כללי אני מפגינה יותר אמפתיה כלפי מי שפגשתי לעומת מי שאני מכירה רק מעבר למסך). ושוב - כי הרשתות החברתיות מאפשרות לך לסווג אנשים לא רק לפי הדעה הפוליטית-מדינית שלהם (למשל), אלא גם לפי העדפותיהם המוזיקליות, הקולינריות, התרבותיות האחרות, הדרך בה הם אוהבים לטייל בעולם או החיבה שבה הם מדברים על התינוק/חתול שלהם. בטווח הארוך, לפחות עבורי, יש את "אנשי האינטרנט" שכל תפקידם בחיי להיות "אנשי האינטרנט"; את "אנשי האינטרנט" שהפכו להיות חברים שלי ברמה כזו או אחרת; ואת החברים שלי שלא קשורים לאינטרנט בשום דרך שהיא. אני לא שותפה לתחזיות האימים1 לפיהן הרשת תהרוס את היכולת שלנו לקיים יחסים חברתיים. מהנסיון שלי, לרשת יש הרבה כוח ביצירת קהילות בRL. 1 לא בהכרח שלך. נתקלתי בכמה רואות-שחורות בפסח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשתות החברתיות את מסננת כרצונך. מי שלא נראה לך, כבר מזמן לא שם. וראיתי הרבה מאוד אנשים שם, שמצהירים שמחקו/העלימו/חסמו אנשים שהביעו דעה כלשהי, או אפילו התבטאו בסגנון כלשהו, שלא נראה להם (נגיד, היום ראיתי אחד שקרא להתריע נגד אנשים שהשוו בין השואה לנושא X. לא נראה לי שהוא עצר לחשוב אם הם חולקים העדפה לאותן מסעדות או אלבומי מוזיקה). מדובר ברתיעה ראשונית מאוד, למרות שיש עוד ממדים, גם הם רק ממדים למדוד דרכם את מידת השונות או הדומות של אותו אדם בהשוואה אליך. החסם היחיד ברשתות החברתיות נגד המנגנון הזה הוא העובדה שהאנשים האחרים, בהיותם "חברים של חברים", לא תמיד ניתנים לחסימה, ואם הם מגיבים אצל אחד מחברייך, את נחשפת אליהם בעל כורחך (אלא אם ממש תחסמי אותם, שזה צעד קיצוני מאוד). מתוקף זאת, הרתיעה יכולה להיטשטש מעט עם הזמן או להתחלף בידידות או סקרנות. אבל היא עדיין נוצרת בהתחלה באופן חזק הרבה יותר מאשר בחיים האמיתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. ומצד שני - גם היכולת להכיר/לתקשר עם אנשים שחולקים איתך תפיסות עולם דומות/מעניינות אבל באופן רגיל לא היית מגלה את זה1 קיימת שם. זה שני צדדים של אותו המטבע. 1 למשל בגלל פערי גיל, מעמד, מרחק גיאוגרפי. באינטרנט הרי אף אחד לא יודע שאת כלב.2 2 אבל לתחושתי - היום פחות מאשר פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את קראת לי עכשיו שמנה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |