|
||||
|
||||
אוי, נגני הרחוב של מרכז הכרמל... על אי התנועה שבמעבר החצייה מול פונדק הדב (פינת וודג'ווד) התנחל לפני כמה שנים אורגניסט/זמר מזוקן עם יכולת מוזיקלית די מוגבלת. לפעמים הוא מסתפק בלהשמיע את עצמו מדיסק, ורק עושה את עצמו שר ומנגן. המדרכה שממול "רז פלוס" (פינת דרך הים) היא כבר קרוב לעשרים שנה הטריטוריה של אקורדיוניסט אחד, שהגיע הזמן שיכוון כמה מהצלילים בכלי שלו. ליד בנק דיסקונט היה פעם קלרינטיסט צעיר אחד, שניגן שוב ושוב את אותם שלושה קטעים של גרשווין (אני זוכר רק את It ain't necessarily so). דווקא מהצד השני של הכביש, מול בנק לאומי, ניגן פעם לתקופה קצרה סקסופוניסט אחד לא רע בכלל. נא לא להתבלבל בינו לבין סקסופוניסט-חלילן אחר שמנגן שם עד היום, אאל"ט. זו הזדמנות טובה לקשר לכתבה קצת ישנה אבל מעניינת מהוושינגטון פוסט: מה קורה כשלוקחים כנר בעל שם עולמי, עם הסטרדיווריוס שלו, לנגן אינקוגניטו ברכבת התחתית. |
|
||||
|
||||
אקורדיאון הוא כלי שבאמת מכוונים, כמו גיטרה או פסנתר, או שאתה צוחק? |
|
||||
|
||||
לא צוחק בכלל. בוודאי שאפשר לכוון אקורדיאון, אבל זה יותר כמו פסנתר מאשר כמו גיטרה - כלומר לא משהו שעושים לעתים קרובות, ובד''כ לא משהו שהנגן עושה בעצמו (צריך לפרק כל מיני דברים בפנים). |
|
||||
|
||||
והנה קליפ: http://www.youtube.com/watch?v=Ee1VSeALd6g |
|
||||
|
||||
דרך הערך "אקורדיאון" בוויקיפדיה האנגלית גיליתי עכשיו שיש ז'אנר מוזיקלי שלם שנקרא "פולק מטאל" (!), שמשתמשים בו לפעמים באקורדיאון. הנה דוגמא, אבל זהירות - מדובר בתמונות קשות וצלילים קשים :-) ("פולק מטאל"?! מה יכול להיות יותר ביזארי מזה? אולי רק "טנגו היפ-הופ".) |
|
||||
|
||||
מה יכול להיות יותר ביזארי? פיוטי מטאל? |
|
||||
|
||||
גדול! לא הכרתי. פעם השתעשעתי בהמצאת שמות לתחומי מחקר אקדמיים מופרכים, ולהפתעתי הסתבר שהרבה מהם דווקא קיימים, למשל: גאו-פילוסופיה, אסטרו-לינגוויסטיקה, נוירו-ארכאולוגיה ואתיקה חישובית. |
|
||||
|
||||
ללהקת הפולק האמריקאית הידועה, ה-Limeliters, היה פעם 'פולק ראפ', אבל זה היה קטע פארודי במכוון. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים טובות, לפחות 8-10, עמד איש מבוגר ברחוב ביאליק ברמת-גן וניגן נפלא על כינור. ברגע שעצרתי שם, הרגשתי מיד שזוהי נגינה שהיא לפחות מקצועית מאוד, אם לא מבריקה ממש (היה לי קשה לשפוט עד לרמה זו), וגם הכינור היה טוב משמעותית מן הכינורות שנגני הרחוב משתמשים בהם בד"כ. זו היתה הפעם הראשונה בכל דברי ימי המפגשים שלי עם הנגנים האלה, שעמדתי והקשבתי זמן ממושך יחסית - כנראה למעלה מרבע שעה, וכשהוא הפסיק עשיתי עוד דבר שהוא יוצא דופן בשבילי: מחאתי (כן, נראה ש"מחאתי", זהו הכתיב הנכון) לו כפיים ואמרתי בקול "בראבו, בראבו", כך, שם, באמצע הרחוב. בעקבותי נעמדו עוד אנשים, בעיקר מבוגרים, והקשיבו, וכנראה בעקבות ההתפעלות הגלויה שלי - הצטרפו למחיאות הכפיים. מישהו ניגש, שוחח איתו ברוסית, הוציא מהכיסים נייר ועט וכנראה הזמין אותו לנגן באיזשהו אירוע משפחתי. למרות שלא הבנתי - הצלחתי להבין מהדיבורים הנרגשים של הנגן שהוא כנראה היה חבר בתזמורת סימפונית בסנקט-פטרסבורג, ולפי החזרות הנרגשות שלו על "איזראל", ותנועות הידיים הנמרצות, הבנתי שהוא לא היה מוכן מראש, טרם עלייתו ארצה, לכך שכנר בגילו יתקשה למצוא כאן עבודה. נפרדתי מסכום כסף גבוה יחסית לתרומות שלי בתחום זה (לא זוכרת כמה), וזה משמח אותי עד היום. כך שאני מקווה שגם אם באותם זמנים לא הייתי מזהה את פניו של ג'ושוע בל הצעיר, הייתי לפחות מזהה שלפני תופעה בלתי שגרתית והייתי מציינת את הדבר במילים ואולי גם במחיאות כפיים - כשמגיע אז מגיע! |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם זה אותו כנר, אבל יש עדיין כנר מבוגר די טוב שמנגן מדי פעם ברחוב ביאליק, באזור ''בנק לאומי''- אני לא עובר שם לעיתים קרובות, כך שקשה לי לשפוט כמה הוא נמצא שם. |
|
||||
|
||||
האמת היא שבעיקרון אני יותר מכיר את הסצינה באזור מרכז חורב, ובמרכז הכרמל אני מבקר לעתים נדירות יותר. בהדר, אם יש שם - נראה לי סביר שיהיו - אני לא מכיר בכלל. רגע אחרי שליחת התגובה נזכרתי שלא מזמן שמעתי במרכז הכרמל סקסופוניסט שממש ניגן ג'ז, משהו רציני ולאו דווקא סטנדרט להמונים. נורא רציתי להישאר להקשיב יותר מהדקה שהקשבתי, אבל מחויבויות משפחתיות מנעו ממני, אז הסתפקתי בתרומת עשרה שקלים. אני לא יודע אם זה זה שאתה מדבר עליו. האקורדיוניסט שהיה בעיניי סביר עמד בשער הכרמל, והצטיין בלבוש הדור ואינטראקציות (מחוות פנים וגוף) עם העוברים והשבים שהלמו את הסוגה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |